יוסף פועל כ"יהודי חצר"

יוסף כ"יהודי חצר"

כאשר אנו מתבוננים בריפורמה שביצע יוסף באדמת מצרים ובמעמדם של עובדי האדמה המצריים במהלך שנות הרעב, אנו רואים שהוא פעל כ"יהודי חצר" קלסי. קודם נכיר את המושג הזה בעזרת הויקיפדיה.

"יהודי החצר (בגרמנית: Hofjuden) הם יהודים ששימשו כסוכנים של חצרות שליטי מדינות גרמניה השונות במאות ה-17-18. אחדים מהם הגיעו לעשירות מופלגת ונעשו מלוויהם, יועציהם ועושי-דברם בענייני-כספים של נסיכים ומלכים, שקירבום לחצרותיהם והעסיקו אותם לפעמים גם בתפקידים מינהליים ודיפלומטיים (לא-רשמיים וסודיים).

למעמדם של יהודי החצר לא היה בסיס חוקי והם היו תלויים בחסדי המושל ושנואים על האצולה ועל המוני-העם כאחד."

יוסף יוצא בפרק מ"א עם תוכנית מאד יפה להצלת מצריים מהרעב: בשנות השובע יאספו פקידי המלך מהעם, כדי חמישית מהיבול, וישמרו את הבר בערים מיוחדות. בבוא שנות הרעב יחלקו אותו לרעבים "ולא תכרת הארץ ברעב".

בפרק מ"ז אנו קוראים על ביצוע התוכנית והנה הוא שונה מאד (ואף לא הוגן). בשנות השובע אכן אספו מהעם המון תבואה ומזון, אך בבוא שנות הרעב יוסף דורש מהעם כסף תמורת המזון. כאשר נגמר להם הכסף יוסף דורש מהם את המקנה שלהם. כאשר נגמרות הבהמות העם מוכר ליוסף את אדמתו, והם הופכים אריסים לפרעה, אשר צריכים לשלם חמישית מיבולם כל שנה לפרעה: "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עליהם הרעב, ותהי הארץ לפרעה".

הריפורמה הזו אשר באה לשרת את האינטרסים של פרעה הרעה את מצב העם, ועשתה שינוי כביר במעמדה המשפטי של האדמה. בכך יוסף נהג כמו "יהודי החצר" בגרמניה, אשר פעלו למען האינטרס של השליט מבלי להתחשב בטובת העם.

אין צורך לציין שיוסף פעל כאן בניגוד לרוח התורה אשר מנסה ככל יכולתה לשמור על עצמאותם של עובדי האדמה וראה למשל ויקרא פרק כ"ה:

כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו:

(כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ: