עוד על מידת הדין ומידת הרחמים

מידת הדין או מידת הרחמים

(בהמשך לפוסט "מידת הרחמים")

כידוע לא מעטים הם המקרים בהם חברי קיבוץ נתפסו במעילות. ברוב רובם של המקרים החברים הללו נאלצו לעזוב את הקיבוץ. הקיבוץ מבוסס על אמון בין החברים, ואדם אשר מפר את האמון הזה אין מקומו בחברה זו, כי יש לשמור בכל חברה על עקרון "השכר והעונש".

במקרה שהצגתי, שלפחות סיומו הוא אמיתי, הקיבוץ נטה בצורה קיצונית אחר מידת הרחמים, ולדעתי הוא שגה. בואו נראה מה דעת חז"ל בעניין האיזון בין מידת הדין ומידת הרחמים:

"... משל למלך שהיו לו כוסות דקים. אמר המלך: אם אני נותן בהם חמין הם מתבקעים, צונין – הם מקריסים. ומה עשה? ערב חמים בצונין ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקב"ה: אם בורא אני את העולם במדת הרחמים – יהיו חטאיו מרובים, במידת הדין – היאך עולם יכול לעמוד? אלא הרי אני בורא אותו במידת-הדין ובמדת-הרחמים – והלוואי יעמוד (בראשית רבה, י"ב)