העץ בשירת רחל

אקליפטוס/ רחל

 לא אחת ראיתי: הונף הקרדום

והורד וננעץ בשאר;

מעולל בעפר הוא שרוע  דום –

זה הנוף המרטיט הנוהר.

השריד היתום מזדקר נוגות

מיותר וערום מכל.

ותמיד נדמה: הפעם הזאת

לא ישכח העץ, לא ימחול...

תפקדנו שוב, אך שנה תנקוף –

תעמוד משתאה, תביט:

למרום כאז, כמה הנוף,

ונוהר כאז, ומרטיט.

ועוד שיר של רחל באותו נושא ובאותה סמליות של העץ

עץ אגס

יַד אָבִיב בַּקֶשֶׁר הַזֶה... אָדָם מֵקִיץ מִשֵׁנָה

וְרוֹאֶה: מוּל חַלוֹנוֹ

עֵץ אַגָס מְלַבְלֵב;

וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵב

הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.

הֵן תָבִין: לא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵשׁ

עַל פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ

בִּנְשִׁיבַת הַסְתָו הָאַכְזָר –

אִם אָבִיב מְפַיְסוֹ וּמַגִישׁ לוֹ, חַיֵךְ וְהַגֵשׁ

זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלוֹנוֹ מַמָשׁ!

(מוקדש לטובה פריש)