כמה שזה נכון. .

כמה שזה נכון. . (נשלח אלי בדוא"ל)

ילדה יפה וקטנה החזיקה שני תפוחים בידייה. אמא שלה באה וברכות ביקשה מהבת הקטנה שלה בחיוך; "מתוקה שלי, את יכולה לתת לאמא שלך אחד משני התפוחים שלך?" הילדה הביטה באמא שלה לכמה שניות, ואז היא פתאום לקחה נשיכה מתפוח אחד, ולאחר מכן במהירות מהתפוח השני. אמא הרגישה שהחיוך שהיה על פניה קפא. היא ניסתה בכל כוחה שלא לחשוף את אכזבתה.
 

ואז הילדה הקטנה, ביד אחת הושיטה את את אחד מהתפוחים שהיא נשכה והגישה אותו לאמא ואמרה: "אמא, הנה בבקשה "זה המתוק יותר".

לא משנה מי אתה, וכמה שאתה מנוסה, ואיך וכמה שאתה יודע או חושב שאתה יודע, תמיד עליך לעכב ולהשהות מעט את פסיקת הדין. תן לאחרים את הזכות להסביר את עצמם. מה שאתה רואה לא יכול להיות המציאות. אל תסיק בשביל האחר. ולכן אנו לא צריכים להתמקד רק באחרים על פני השטח ולשפוט מבלי להבין אותם ראשונה.
 

מי שרוצה לשלם את החשבון, עושה זאת לא בגלל שהם כבדי הון, אלא משום שהם מעריכים את הידידות מעל כסף.

מי שלוקח את היוזמה בעבודה, עושה זאת לא בגלל שהם טיפשים, אלא משום שהם מבינים את מושג האחריות.

 מי שמתנצל ראשון לאחר מאבק, עושה זאת לא בגלל שהם טעו, אלא משום שהם מעריכים את האנשים סביבם.

מי שמוכנים לעזור לך, עושים זאת לא בגלל שהם חייבים לך משהו אלא משום שהם רואים אותך כידיד אמת.

מי שלעתים קרובות שולח לך טקסט,  אינו עושה זאת בגלל שאין להם משהו יותר טוב לעשות, אבל בגלל שאתה נמצא בלבם.

מי שלוקח לעצמו זמן כדי לשוחח איתך, זה לא אומר שהם מחוסרי עבודה או פחות עסוקים ממך, אבל הם יודעים את החשיבות של שמירה על קשר.

יום אחד, כולנו ניפרד אחד מהשני, אנחנו נתגעגע לשיחות שלהם. החלומות שהיו לנו ובהם התחלקנו. הימים יעברו, חודשים, שנים, עד שקשר זה הופך להיות נדיר. 

יום אחד הילדים והצאצאים שלנו יראו את התמונות שלנו וישאלו "מי הם האנשים האלה?" ואנו נחייך עם דמעות בלתי נראות, ונומר "זהו - היו לנו את הימים הטובים ביותר של חיינו עמם.