מפריח היונים
הייתה זו סוכריה שמעטים זוכים לה . השתלמות בבנק באנגליה . התנאים שזכיתי בהם היו יוצאי דופן . המשכורת משולמת לחשבון פלוס כרטיס טיסה והקצבה של מטבע זר שהתברר לי מאוחר יותר שהייתה שווה למשכורתו של מנכ"ל הבנק האנגלי.
מלבדי היו עוד כמה משתלמים מגרמניה ושוויץ. משום מה מצאתי דווקא שפה משותפת עם אחד המשתלמים הגרמנים ויחד יצאנו לשוטט בסיטי ולבקר בפאבים.
ביום הראשון ישבתי במחלקה למסחר בינלאומי. מהר מאוד התחברתי אל העובדים ואז נוכחתי שהם אינם שונים מאיתנו. הם פיטפתו וריכלו וסיפרו בדיחות והשתדלו להשאיר רושם טוב. לפתע ניגשה אלי פקידה והחלה לדבר עיברית שוטפת כמו צברית. היא סיפרה שהוריה הגיעו לאנגליה כשהייתה ילדה והי א מרגישה בריטית בכל רמח אבריה. לאחר מכן הייתה לי הפתעה נוספת. ניגש אלי אחד הפקידים וסיפר לי ששם משפחתו גם כן גרשון וביקש לברר שמא אנחנו קרובים. הוא הזמין אותי לבקר בביתו לארוחת ערב. נסעתי במשך קרוב לשעה עד שהגעתי לכתובת שמסר לי. נכנסתי לדירה קטנה הדומה לשיכון לעולים. שאנו מכירים. הארוחה שהוגשה הייתה מין בליל של פסטה מתובלת בתבלין משונה וכשטעמתי כמעט ופלטתי הכל מהפה. הכרחתי את עצמי לטעום עוד כפית ושנים ואמרתי שאכלתי סטיק ואני לא רעב.איזה שקר לבן. ואז החלטתי בלבי שאני דוחה הזמנות לארוחה אלא שלא יכולתי לדחות את ההזמנה של מנכ"ל בנק לאומי בלונדון שהזמין אותי לאחד המסעדות המפוארות. הרי הבנק משלם וזו הזדמנות בשבילו לארח. כולם היו מעונבים בחליפות וכך גם אני. כמנה ראשונה הוגש סלט גמברי במיונז. אחרי כן התקרבה עגלה גדולה כשעליה משופד חזיר צלוי. המלצר שם בצלחת מספר נתחים שהיו מספיקים למשפחה ועוד שאל אם אני רוצה תוספת.. גם למחרת קיבלתי הזמנה הפעם מטעם הנהלת הבנק האנגלי. ושוב הסלט הטעים והחזיר הצלוי. הייתה זו ארוחה שנועדה לתהות על קנקני שהרי הם צריכים לדווח להנהלה שלי כיצד אני משתלב בעבודה. כעבור שבוע שוב הזמנה והפעם מסמנכ"ל הבנק מהארץ שהגיע לביקור יחד עם אישתו . ומאחר והיו לנו מערכת יחסים קרובה מהימים שהייתי יו"ר ועד העובדים, החליט להזמין אותי לארוחה. הפעם היינו במסעדה איטלקית והארוחה הייתה שופרה דה שופרה. חשבתי בלבי מה יקרה אם יגיעו עוד מנכלים ויזמינו אותי לארוחות אזי אצטרך להזמין מקום כפול במטוס.
באחד הימים בעודני צועד ברחוב הראשי של לונדון אני שומע שקוראים בשמי. זהיתי בחור שעבד בעבר בבנק . הוא הזמין אותי למועדון חברים סגור שהיה חבר בו ןמןתר היה לו להביא חבר. הוא סיפר לי שהקומה הראשונה מיועדת לעמך והקומה השניה לנוער העשיר של גולדנס גרין, אזור היוקרה של יהודי לונדון. עלינו לקומה השניה וכל החתיכות היהודיות של גולדנס גרין היו שם במטרה למצוא חתנים. בתחילה התיחסו אלי בחשדנות ולאחר מכן הסבירו לי כי בקומה הראשונה מסתובבים בחורים משוחררי צבא שהתנהגותם הפרועה גרמה לנערות להיות חשדניות כלפי כל בחור ישראלי. מהר מאוד תהו על קנקני והקרח נישבר ועדיין היה מרחק שבידל אותי מהן. תוך כדי שיחה סיפרתי להן שאני נשוי ויש לי תינוקת בת 3 . הן ראו בזה הגינות שלא ניסיתי להסתיר שאני נשוי. ואז הפכתי להיות כעין אבא. הן התרפקו עלי והפכו לחברות הטובות שלי.
הקור האנגלי. מזג האויר יוצא הדופן שלא היה דוגמתו 50 שנה. רציתי לטייל ולראות את לונדון אבל הקור הבריח אותי מהרחובות. היו אומנם כמה ימים נוחים שבהם טיילתי באזור המוזאונים ובכיכר טרפלגר סקוור. שם מצאתי חברים למכביר. הכיכר היה מלא ביונים שבאו לאכול את הזרעונים שהקהל פיזר להם. . הם אכלו גם מכף היד שלי. בחור מעונב בחליפה כיאה ללונדון הקרה.חסר היה רק מקל במקום מסויים על מנת שאוכל להצהיר שאני ארטיק.הקור לא רצה לעזוב אותי ואחרי 3 חודשים חזרתי חולה הבייתה אל ארץ השמש החמה
לא הינו יכולים לקרוא כתוביך.
היה קרררררררר
אבל היה שוה
באנגליה גם הזמנתי חליפה
אני זוכרת את היונים מהככר.אפילו בסרט"מרי פופינס"(אף כי הוא מצולם בזלצבורג)ישנה אותה זקנה שמאכילה יונים.גם שם,בככר היו כאלה שמאכילות.והמון,המון יונים,ודימיתי אותך כמו אלה שראיתי מעונבים להמוניהם שעולים מהתחתית ליום עבודתם.סיפור מעניין לאיש מעניין.
היונים שבכיכר היו שם דבר. המונים באו להסתובב סתם ככה לטייל. . ולמרות הכל שמחתי כשהכל נגמר וחזרתי הבייתה. אין כמו בארץ
אותך שלחו לאילניה, חיית חיי כפר יפים ובריאים ואני התענתי בפוג של אנגליה..חחח..ובקורררררר. היה זה אחד החורפים הקשים שנחת על האנגלים. וב כל זאת את החיים הטובים ביליתי בעיקר בין הישראלים הרבים שפגשתי שם. אני נכנס למסעדה איטלקית ומזמין והחתיכה המלצרית אומרת לי בלחש "נכון שאתה ישראלי?". אני יושב ברכבת התחתית וקורא את הטיימס. עוברת בחורה וקוראת בשמי"שלום יעקב" אחרי כן התברר לי שהיא אחיינית של חבר שזכרה שראתה אותי לפני 10 שנים. אני צועד ברחוב ומרגיש טפיחה על הכתף. היה זה מר ישראל שיחד התאמנו בעבר בהרמת משקולות. אני עומד ליד תחנת אוטובוס ומישהוא פונה אלי בעברית ואומר שהוא מכיר אותי מהבנק וכך אני פוגש עוד ועוד ישראלים ואני שואל את עצמי אם מישהוא נישאר בארץ לסגור את השאלטר? וזה רק על קצה המזלג. הרומנים שלא היו.חחח.זוכר הייתי נשוי כאילו שזה הפריע למישהיא.
אה כן, שכחתי לספר שיש לי קרוב באנגליה סבא רבא שלי קבור בכנסית סנט פול המפורסמת בלונדון ויתכן שיכולתי לבקש אזרחות בזכותו.אבל מי צריך אזרחות בריטית. יכולתי לקבל גם אזרחות אמרקאית בזכות הורי וויתרתי. טוב לי כאן
ניסו אין כמו בארץ
לדעת שהם לא טובים מאיתנו. בארץ כבר השתמשנו במחשבים לסליקה בין הבנקים ושם עשו את זה ידנית. כשמכירים מקרוב את העמך באנגליה בעיקר את אלה המכונים קוקני אפשר לעשות השווה לנשים הישראליו . הישראליות מנצחות.
כשכובים סיפור ארועים הוא קולח ומתאר את הארועים כפי שקרו
אי אפשר לומר שלא השתנה הרבה. השינוי הוא עצום.