אנג'ל שלנו היתה כלבת מופת

                         איתי אומנם בעל חיים כלבה אנגל, אך נתנה הרבא אהבה לבעליה.

                         מצער שהיא חלתה ולא נרפאה .יהיו לכם התמונות הזכרונות איתכם..

                         אולי קראו לפינה בגן על שמה של אנגל .חיבק וירטואלי  מחבר  לכתיבה.

איתי הזכרת לי נשכחות. פופי שלנו היה בן 12 כאשר הרופא אמר לי שמחלת הרככת שממנה סבל, לא מאפשרת לו חיים ראויים. בתי שהביאה אותו כשהיתה בת שמונה, בגיל 19, בחופשה מהצבא לקחה אותו לצער בעלי חיים ושם השאירה אותו כשהיא ממררת בבכי. מאז עברו למעלה מעשרים שנה ועד היום מזכירים אותו. המון תמונות נשארו ממנו.

לאיתי  אני   יכולה להבין.   אף פעם לא היה לי כלב.  אבל היתה לי חתולה  שמאוד אהבתי. קראו  לה קריצי. היא היתה חתולה סיאמית.  אלא  שהיא בכלל לא היתה חתולה. היא היתה ילדה  קטנה ומתוקה.  מאוד  אהבה  אותי   וכל כך סבלה. היא צרחה מכאבים ( אי ספיקת כבד).  שנה וחצי  טיפולים  שעזרו לה  ואחר כך המתת חסד.  במכתב  שקיבלתי  מבית החולים וטרינרי  כתבו על אהבה   שאינו   תלויה  בדבר.

עצוב לי ונורא כואב על  אובדן  אנג'ל  כלבתך  אהובה. משתתפת בכאבך  ילנה

ילנה

כל פעם כאשר יש לי חבר משפחה על ארבע, אני או יותר נכון אנחנו, אומרים לא עוד. לא נעבור את הסבל שבפרידה, כי זו פרידה בדיוק כמו כל בן משפחה, על כך הרוב יסכים, אבל אז שוב אתה נתקל ביצור חמוד שנזנח, הוא סתם נזרק בגלל שהיו לו בעלים חולי נפש, או מקבלו החלטה לנטוש היצור שהיה אמור לקבל אהבה, סתם ככה ואפילו באמצע המדבר, ואז אנחנו אומרים, מי אנחנו שלא נציל עוד יצור על ארבע, שכאמור רוב אלו  שהיו להם בעלי ארבע רגליים, מבינים, וככה שוב ושוב אנו מאמצים לנו לחיק המשפחה, שוב הולך על ארבע, והפעם האחרונה לפני כ 9 שנים   בהן היו שתי אחיות מדהימות ושונות והאחת היתה המנהיגה והדומיננטית, שדאגה כל כך לאחות האחרת, והנה דווקא היא חטפה סרטן נורא, ולא חסכנו בכל האמצעיים להצילה. והנה עוד לא עברו 25 שעות מאז שהיא קבלה זריקת הרדמה, פשוט רצינו שהיא תלך לעולמה כמו שאנו רוצים שיהיה איתנו, אם וחס וחלילה "נזכה" למכה כזו נוראה. וכמו בפעמים הקודמות, זה לוקח לנו חודשים ויותר, ויש לנו שוב רק זכרון, ועכשיו אנו עם אותה אחות שעדיין בחיים, ונעשה הכל לשמור עליה, נמשיך לקחת אותה איתנו לכל מקום, הרי לא סתם יש לנו מיני וואן, אבל, הבית ממש פתאום ריק, רק אתמול היינו בבוקר כולנו ביחד, עדיין היתה תקווה, למרות שהיה ברור שהסרטן הארור ניצח, בדיוק כמו שניצח אצלינו את בני המשפחה שחלו, והם אינם.המון תודה לך על תגובתך החמה.

מלאך המוות עושה את שלו, אין בו חמלה גם לא הבנה את הלב שובר וממשיך כאילו דבר לא קרה, מלאך המוות עושה את שלו, אבל למה יש לו כל כך הרבה כוח, אלוהים על כך צריך יהיה לתת תשובה. מלאך.... החסד נרדם בשמירה, אחרת לא היה מניח למלאך המוות, לעשות עבודה בעוצמה אין סופית, שהורסת חיים ברגע, ברגע שלעולם אי אפשר להיות מוכנים לו. פשוט ונורא. יהיה זכרה ברוך וגם של כל היקירים שהיו לכולנו ושפתאום בשניה קלה נשמתם נעצרה.

מצער לשמוע על מות כלבתך,לי אישית היו כלבים אני אוהב כלבים,הייתי קשור לכלבים חלקתי איתם מזון כמו גבינה צהובה, כשקנתי צלע כבש קניתי גם לה חלילה לא שאריות,לפעמים הרשו לי לשכב במיטה שלי אם להם היה מתאים,הייתי קונה להם גלידה ומאכיל אותם כפית אחר כפית והעוברי ושבים חשבו שאני קוקו ואני לא,רק אוהב כלבים,כך נהג אבי כך נוהגים ילדי ונכדיי,אני מתגעגע לכשכוש הזנב כשאני מגיע הביתה,עצתי לך ידידי קח לך גור כלבים,למרות שעם מותם הלב שלנו נחמץ וכואב,אני גר בבניה רוויה אימצתי את כל כלבי וחתולי הבלוק,מה אגיד ומה אומר לאהוב כלבים זה מתנת אל למרות כאב הפרדה,

מיכאל טל  _174_

נותרה בביתינו עצובה ולבדה אחותה של אנג'ל שג'וי JOY הוא שמה. אנחנו כולם עצובים וכואבים במיוחד כי עשינו הכל כדי לנסות ולהצילה. איני יודע כיצד אנהג, במיוחד אחרי שמחצית מחיי הבוגרים, מלווים על ידי כלבים מדהימים. אבל הלב שבור. שבור זה כלום לעומת מה שאני חש. לראות תמונת הכלבה המדהימה הזאת מתה וללכת לישון כאשר היא כבר לא איתך. זה חלל נורא. איך הילדים שלי כתבו לי, אבא, אבדנו אחות יקרה. תודה לך.

איתי יהל. כתבת בפוסט שחיות אינן מבינות את ענין הסבל.

דעתי הינה שהן מבינות גם מבינות. היו לי כלבים רבים שבדרך כל בשר הלכו. הרי לא נשארים כאן. בסבלם/ן צפיתי בהם בתשומת לב מרובה. הכלבים מאד עדינים בתגובות של סבל. אינם נאנחים בקול רם ואינם מציקים. גם כשכואב מאד הם מצטנפים לידינו ומבקשים חום. כלבתי ג'סיקה עברה ניתוחי סילוק גידולים. היא סבלה סבל רב מאד ולא הוציאה הגה מפיה. ריצ'ארד לב ארי שהיה מפונק ונוהגו היה כנוהג בני אדם ילל בשקט כשגברו עליו כאביו. בוז'י הקטנה סבלה מלוקמיה. לא הוציאה הגה.

את המשפט הפותח אין צורך להסביר..

שושנה זילברמן

אולי כתבתי, ואם כתבתי אולי פשוט הדבר לא הובן כפי שבקשתי שיובן...אני מבקש רשות להסביר. ראשית בקרי אצלי בפייסבוק ותראי באלו כלבות מדובר. זה פשוט משהו מדהים. אבל אם כתבתי שאינן מבינות, אזי טעות היתה בידי, יש להן הבנה מוגבלת, כמו שיש הבנה לכל מי שחולה, הבנה מוגבלת, אחרת הוא היה עושה הכל להסתלק, כי במלחמות הסרטן, מי שלא מתנקה, אולי קיבל עוד כמה שנים אבל מפסיד בסופו של עניין במלחמה הגדולה....והחיות? הן תמיד באות אלינו לבקש עזרה בדרך המדהימה משלהן, ואינן מבינות או אינן יכולות להביע במילים את האכזבה, אני חש כמו שהיא עכשיו באה אלי ואומרת לי, הרי בטחתי בך והנה לא הצלת אותי, עכשיו אני כבר לא כאן, וכל כך רציתי להיות איתך עוד ועוד.... ואתה לא לקחת אותי לרופא וטרינאר בזמן, או שלקחת והוא השליח שהיה אמור לרפא אותי לא הצליח במשימה. עברתי בגלל זה סתם 4 טיפולים או ניתוחים קשים והתוצאה, אני איננה!!! ועכשיו נותרה אחותי בידיך, אל תאכזב בבקשה...ולכי תגידי לה....שכבר עברנו את זה עם כלבה אחרת לפני 28 שנים, ועד היום גם מאותה כלבה, אחרי 28 שנים, הלב פצוע לעד. זה בדיוק כמו מאבדים חבר או בן משפחה. תודה לך שושנה, שיהיה לכולנו רק טוב. תודה.

איתי יהל. יש מרפא. ישראלי. מומחה בריפוי סיני. אני אינני אוהבת את השתלטות הסינים על העולם. אך אני מאמינה בדבקות מרובה ברפואה סינית.

כשג'וזי היתה חולה בלוקמיה אמרו לנו במרפאת חרום לחיות שיש לנו סופש להפרד ממנה. בתי שהינה ד"ר לנטורופתיה ומרצה בברושים באוניברסיטת תא הפנתה אותי אליו.

איתי. הוא החזיק אותה בחיים יותר משנתיים!!

זו היתה הפעם הראשונה שהוא טיפל בכלב. הוא מרפא אנשים מלוקמיה.

שלא נדע מצרות!!

לאיתי...

בהיותי חולקת יצועי עם כלבה ושלושה חתולים - איני יכולה אפילו לחשוב על פרידה כואבת ממי מהם.

הסבל מכאיב בפרידה, היות ואנו מגדלים אותם ממש כבני משפחה. 

כלבתך קיבלה מכם את הטוב ביותר וזה מה שצריך לנחם אתכם.