מזכרונותיו של עורך עלון הקיבוץ - פרק ב'

מזכרונותיו של עורך עלון – פרק ב'

נתן ידע שלא יהיה קל לחברים ולמימסד הרעיון שאדם שאינו חבר קיבוץ יהיה עורך העלון. אמנם הקיבוץ בשנים האחרונות התמלא בבעלי תפקידים מבחוץ, אבל עורך עלון נחשב לתפקיד שרק איש 'משלנו', אחד שמחובר לקודים של הקיבוץ, יכול לעשות. הוא ידע שאינסטינקט 'המידור', כלומר ההבדלה בין חבר לשאינו חבר מאד חזק ב'אבני-הלב'.

 מצד שני הוא ידע שיש לו לא מעט 'אוהדים' בקרב וותיקי גזית בעיקר, והוא ידע שיש לו את הניסיון המוכח בעריכת עלון מקיבוצו הקודם, והוא ידע שלא יהיו קופצים על התפקיד הזה.

אשתו אחותו וגיסו, האנשים המשמעותיים בחייו, לא עודדו אותו לקחת את התפקיד הזה. אשתו חששה שהוא יריב עם אנשי המימסד. אחותו סברה שזה לא מתאים שמישהו שאינו חבר קיבוץ ימלא תפקיד כזה. אבל כפי שכבר הכרנו את נתן, הוא היה עקשן לא קטן, ובתפקיד הזה הוא ראה שליחות מסויימת (נתן היה בעברו מורה לאזרחות והאמין בערכים כמו שקיפות, זכות הציבור לדעת, חופש הביטוי, וכיוצא באלו), ובהזדמנות להיות באמת שייך לאבני-הלב.

מועד סגירת המכרז חלף עבר. עבר חודש, ואיש מהממסד לא התקשר עם נתן. נתן ידע מאחד מחברי הנהלת הקיבוץ שהתקיים דיון על-כך בהנהלת הקיבוץ, ולמעשה יש רק מתנגד נחוש אחד, בשם חיים, אבל המתנגד הזה היה כמעט 'האיש החזק בקיבוץ', כי הוא מילא את תפקיד מנהל כוח האדם במפעל, מרכז צוות ההיגוי שעבד על מודל שינוי הקיבוץ מ'קיבוץ שיתופי' לקיבוץ מופרט, ובנוסף היה מרכז ועדת 'צמיחה דימוגרפית', כלומר ועדת קליטה. נתן שמע שחיים אמר עליו שהוא 'דעתן' והוא אף פעם לא יהיה איש שישתף פעולה עם המימסד (מה שאולי היה נכון, אך השאלה היא אם אלו פגמים או יתרונות בתפקיד זה?).

עבר עוד חודש, ונשאלה כבר שאילתה בשיחת הקיבוץ, עם דרישה לחדש את הופעת העלון, כאשר למנהל הקיבוץ (כיום כבר לא קוראים לו 'מזכיר' כבעבר) לא הייתה ממש תשובה. לקיבוץ אידיאולוגי כאבני-הלב מוסד העלון היה מאד חשוב. יום אחד לפני שקיעת החמה, מתחת לעצי האורן ומול הנוף המרהיב של הר תבור,כאשר ידידנו נתן הולך לבריכת השחייה, פוגשת אותו מנהלת משאבי אנוש, נועה, ומזמינה אותו לשיחה עם הנהלת הקיבוץ המצומצמת. הרבה אינפורמציה היא לא שיחררה, אבל אמרה לו שהם רוצים לשוחח איתו, כדי לראות אם הוא מתאים לתפקיד. עברו עוד שבועיים, ושוב היא פוגשת את נתן בדרכו לבריכה, ואומרת לו: "נתן אני מצטערת, אבל יש לנו מועמדת בת קיבוץ, וכמובן שיש לה עדיפות עליך". נתן שאל "ומי היא?" ונועה נקבה בשם של בת קיבוץ שסיימה את הצבא לא מכבר, ועתה היא לומדת תקשורת באחת האוניברסיטאות. נתן ידע שהיא בכלל לא חייה בקיבוץ ואמר לנועה: "אני יודע ומקבל שיש עדיפות אוטמטית לחברי ובני קיבוץ עלי. אמנם אני כבר הייתי עורך עלון שתי קדנציות בקיבוץ הקודם שלי, והייתי חבר מערכת באבני-לב חמש שנים, אבל ברור שלבחורה הזו יש עדיפות עלי. מכל מקום, נועה, אני לא מוריד את מועמדתי". נתן ידע שזהו חלומם הרטוב של חברי הנהלת הקיבוץ שהוא יוריד ביוזמתו את מועמדותו.

עברו עוד שבועיים, ובדרכו של נתן אל הבריכה, שוב פוגשת אותו נעה ואומרת לו: "נתן, שוב נותרת המועמד היחיד שלנו, לתפקיד עורך העלון. אתה מוזמן לישיבה עם הצוות המצומצם לבחירת עורך העלון."

ביום המיועד נתן הגיע לפגישה עם ארבעת חברי הצוות המצומצם. היו שם נועה, אור מנהל הקיבוץ ועוד שתי חברות. נתן פרש בפניהם בהרחבה את נימוקיו מדוע הוא מתאים לתפקיד זה. הם שאלו אותו כמה שאלות טריוויאליות, והוא היה כבר בטוח שהתפקיד אצלו בכיס. זהו תפקיד שמתמנים אליו ע"י הנהלת הקיבוץ ואין צורך באישור שיחת הקיבוץ. אבל אז הוא הבחין שהם זזים באי נוחות על כסאותיהם. אור אמר לו, "נתן תשמע, התרשמנו מכישוריך, אבל יש התנגדות בהנהלת הקיבוץ למינוי שלך." נתן הבין שהם מפחדים מאותו חיים, ובהברקה של רגע אמר: "בואו נביא את זה להכרעת שיחת הקיבוץ". נתן מיד ראה הקלה גדולה מסתמנת על פניהם. עתה הם לא יצטרכו להתעמת עם חיים, האחריות תוטל על כתפי החברים ולא עליהם. נתן אמר להם: "אני רואה שאתם די משוכנעים שאני מתאים לתפקיד, אז הייתי רוצה שתמליצו עלי בשיחת הקיבוץ." נתן הבחין שוב במבוכה שהשתררה בחדר. אור אמר לו "נתן, אמרנו לך שחלק מחברי ההנהלה מתנגדים לבחירתך...אז בוא נדלג על הקטע של המלצתנו". נתן ראה ששוב המהלך נתקע ואמר: אוקיי, אז תעלו אותי לשיחת הקיבוץ בלי המלצה".

בשיחת הקיבוץ, נועה הציגה את מועמדותו, תוך שהיא נזהרת שלא להמליץ עליו. נתן נשא נאום משכנע, שעבד עליו הרבה עם אשתו. למחרת, בקלפי, הוא נבחר ברוב של 80% נגד 20% לתפקיד עורך העלון. הוא היה מאושר.