בריחת ערביי טירה

העלמת פרקים אפלים בהיסטוריה / איתן קליש

(כתבות שפירסמתי בתקופת היותי עורך העלון בקיבוץ. את הכתבה הזו מוסדות הקיבוץ לא נתנו לי לפרסם).

תום שגב טור הקבוע שלו "שיעור היסטוריה" ("הארץ", 28.3.10) מספר על כנס של היסטוריונים שנערך לא מכבר בירושלים בשאלה הזו.

מסתבר שעמים וחברות נוטים להשכיח פרקים אפלים ומכבידים בהוראת ההיסטוריה שלהם. כך הרוסים לגבי ימי סטלין, הגרמנים לגבי תקופת היטלר, הצרפתים לגבי תקופת פטן, והאיטלקים לגבי תקופת מוסוליני.

גם אצלנו טוען סרנה (פרופ' שהשתתף בכנס) ישנה תופעה כזו. למשל מפא"י השתדלה להשכיח את ה"סזון", אצ"ל השתדלה להשכיח את "דיר-יאסין, ולח"י השתדלה להשכיח את המו"מ ומתן שניהלה עם הנאצים, לעזרה בכיבוש הארץ.

דוגמה בולטת להדחקת פרק חשוב בהסטוריה הציונית רואה סרנה ביחס אל בריחת הערבים מא"י: איש (במערכת החינוך) סרנה כותב: " שום מורה לא תירץ באזני, כתלמיד תיכון, את גירוש הערבים במלחמת העצמאות. הפלסטינים פשוט לא הוזכרו".

חוסר הידיעה שלנו בקיבוצנו על פרשת בריחת ערביי טירה (המקום שעליו יושב היום קיבוצנו) היא פרק שמאד יכול להזכיר את הפרקים האפלים שדיברנו עליהם: איש כמעט לא זוכר את טירה, והידיעות על נסיבות בריחת הערבים מהכפר לא ברורות.

אני אספתי קצת חומר בנושא ואני רוצה לשתף אתכם בו:

הסיבה לבריחתם הייתה מסע של הפחדות ואיומים מצד צה"ל וההגנה שכוון להביא לבריחתם, בעיצומה של מלחמת השחרור. כך טוען בני מוריס בספרו "היווצרותה  בעיית הפליטים". א' מראשוני קיבוצנו טוען שהשתלשלות העניינים שהובילה לבריחתם קרתה כבר ב-1947. לקראת סופה של אותה שנה נמצא שוטר של עין-דור (הקיבוץ הסמוך לנו) כשהוא ירוי בראשו. היו כל מיני השערות על מותו, כולל השערה שהוא התאבד. למרות הספקות, הערבים הואשמו ברצח שלו . לפי א', המצב הזה הביא אצל ערביי טירה לתחושה של חוסר בטחון והם ברחו מכפרם (ואתם ערבים מכפרים נוספים באיזור. היו כעשרים כפרים ערביים באיזור שלנו שננטשו במהלך מלחמת העצמאות).

מתי הם "התפנו"? הם התפנו, לפי הנתונים של ארגון "נשים זוכרות" לא יאוחר מ-אפריל 1948 (כחודש לאחר "דיר יאסין"). א' טוען שכאשר חברי עין-דור עלו להתיישבות זמנית בטירה, בסוף 1947 הכפר היה נטוש, וודאי כשחברי גזית הראשונים הגיעו לכפר, ביולי 1948 הכפר היה ללא ערבים. חשוב לדעת, אומר א', שאנחנו לא נישלנו אף ערבי, ולא הרגנו אף ערבי בתהליך התיישבותנו באיזור.

כמה הם היו ולאן הם הלכו? הם היו כ-170 נפש, כפר קטן, שהסוכנות "שתלה בתוכו גרעין יהודי, ראה על-כך כתבה נפרדת), אך החזיקו בידיהם 10,000 ד'. לאחר בריחתם חלקם הלכו לירדן וחלקם התיישבו בנצרת (עדות צבי אלנברג). בזמן האחרון הגיע אוטובוס מלא מצאציהם לביקור בטירה.

אז מה עלינו לעשות עם המידע הזה? הרי לא נפנה את גזית וגם לא נחזיר אותם לאדמתם. בתוצאות המלחמה ההיא איננו אשמים. אולי אין לנו מה לעשות עם המידע הזה, אבל לדעתי חשוב לא להתעלם ממה שקרה פה, צריך להיות מודעים לטרגדיה שקרתה פה, ולא לטייח. אולי זה דווקא יעזור ליחסינו עם שכנינו.