חלמתי חלום

חלמתי חלום להיות נוסע מן המניין בספינת שעשועים עם מלצרים ודיילים שייענו לכל בקשה ויעשו הכל בריצה לשרת אותי כנוסע ,יעני תייר על אניית שעשועים.

שנים רבות שרתי במילואים על אניה בחיל הים. קימה לפי פקודה. משמרת על הגשר או ליד הגה הספינה. "180 מעלות ישר שמור כיוון" אתה שומע את קול המפקד מהגשר להזכירך כי אתה חייל וצריך לציית לפקודה.

והחלום להיות תייר , לשכב בטן גב על הסיפון. לקום ב10 בבוקר ולמצוא שולחן ערוך ממתין לי לארוחה. להיכנס לבר ולבקש בירה ועוד יאמרו לך תודה. אז זה החלום שרדף אותי אולם יכולתי לחלום על כך .בזמנו חלום כזה היה יקר.
הייתה זו הפסקת הצהרים של חודש מאי 1967. אני יוצא מהבנק ופוגש ידיד ותיק שיחד שרתנו בצבא. "מה נשמע ובלה בלה בלה " התנהלה שיחת חולין בין שני חברים שלא התראו זה זמן רב. עמדתי ללכת ואז הוא ניזכר שהוא בעל משרד נסיעות וצריך למכור את הסחורה. אני כבר בדרך חזרה ומרחוק אני שומע את החבר קורא לי "היי גרשון שכחתי לומר לך שיש לי הצעה מצויינת לשייט תענוגות ליוון ,לאיים, ליוגוסלביה ולונציה. 14 יום במלון צף במחיר מציאה" וואו חשבתי לעצמי הרי התגשמות החלום שלי. המחיר היה זול מאוד מאחר והיציאה הייתה קרובה. הזמנתי מקום עבורי ועבור רעייתי וצילצלתי לחבר שהסכים להצטרף יחד עם רעייתו . איני זוכר מה היה המחיר אולם הוא היה מפתה כאילו אני אומר היום שישנה חבילה כזו במחיר של 500 דולר לזוג.
העליה לאניה הייתה מלווה בטכס כמו בסרטים. סגן הקברניט יחד עם יתר הקצינים קיבלו את פני הבאים. סקרתי את האורחים, היו יותר אורחות די צעירות ויפות. חה חשבתי לעצמי . אולי הייתי צריך לבוא לבד ולומר לאישה שאני במילואים. אבל המעשה נעשה ואנחנו ביחד במלון צף כשמסביב ים חלק כמו ישבן של תינוק. כבר בתחילה נתנו לנו להבין שכאן לא נחים. הפעילויות השונות לא מאפשרות לנוח אלא אם אתה מוכן לותר על ההופעות או על יתר הפעילויות והן היו רבות ומגוונות. מופע ליד הבריכה,בינגו באולם ההופעות תזמורת ריקודים מפוארת ,הופעות אמנים וגם רולטה למי שמבקש להשאיר את כספו בחדר ההימורים. היו גם הפסקות של בטן גב מתחת לשמש החמה .בקיצור כל מה שחלמתי התגשם לנגד עיני.
ידעתי שהמסלול שלנו עובר ליד כריתים. חה חששבתי לעצמי. כולם כאן שמחים ומכייפים ולא יודעים שבעוד מספר שעות ירגישו את זעמו של הים . ידוע הוא שהאזור ליד כריתים מועד לסערות ואז האניה מתנדנדת כמו מסננת והארוחות עולות למעלה.. וכך היה. הסערה הייתה קלה אולם מספיק קשה על מנת להעלות את הבחילה לנוסעים המפונקים. הרעיה שכבה לנוח וכך גם החברים . הם ויתרו על ארוחת הצהרים מאחר והרגישו שהבטן מתהפכת בתוכם. עליתי לסיפון העליון, אף נפש חיה לא הייתה שם. כיוונתי צעדי לחדר האוכל הוא היה ריק. חשבתי שטעיתי בשעה וכבר החלתי לצעוד בחזרה אולם אז ראיתי את ששת המלצרים עטים עלי עם המגשים והבנתי שאני הסועד היחיד בארוחה. וואו ,זה היה החלום בהתגשמותו. ששה מלצרים עם מגשים מכל טוב מסתובבים סביבי להציע לי את מרכולתם. לא הייתה לנו שפה משותפת מאחר וידעו רק יוונית והמילה היחידה ששמעתי הייתה "אינדקסי" הם חזרו עליה עוד ועוד ועד היום איני יודע מה משמעותה. הצבעתי על מגש הגבינות. היו שם קשקבל מסוגים שונים. הייתה גם גבינה עבשה עם ליכלוך שחור אולם מה זה טעימה. . המלצר השני אחז מגש עם אבטיח. לקחתי כמה פלחים. יתר המלצרים חיכו שכבודו יהנה מהגבינה והאבטיח .לאחר מכן ניגש המלצר עם הבשרים. כמה קשה היה לבחור בין סטק לשניצל לקציצות קבב לשישליק והשד יודע מה עוד היה.שם על המגש . וכך נימשכה לה הארוחה בדיוק כמו בחלום. האצבע הספיקה בכדי לבטא מה אני רוצה. . והמלצרים עם האידקסי שעשה לי חור בראש המתינו למוצא פי או יותר נכון אצבעי... חשבתי שהארוחה הסתיימה ואז הגיע מלצר עם מגש עוגות. אילו עוגות שחיתות עם מליון קלוריות רק בציפוי השוקולד. הפעם התנהגתי כמו גביר ולקחתי רק פרוסת עוגה אחת. רציתי לשמור על הפאסון.
חלפנו על פני כריתים ואנו בדרך ליוון. הים שוב חלק והפעילות חזרה למסלולה וכך נמשכו הימים ,ביקרנו ברודוס ובכמה איים. אחרי כן בדוברובניק שביוגוסלביה ואחרי כן בונציה.
ומה עשו הבחורות היפות שהיו בין הנופשים? הם נעלמו בלילות בחדריהם של הקצינים היוניים. חה, איזו השפעה יש למדים הלבנים.
וכך הגשמתי חלום שהפך למציאות . להיות תייר על אניית תענוגות כשמלצרים סובבים סביבך למלא את כל בקשותיך.

כעבור חודש פרצה מלחמת ששת הימים -1967

ביוני הייתה המלחמה וביולי כבר הייתי בתעלה בפורט תאופיק בפיתחה המזרחי של תעלת סואץ כמפקד סירת זודיאק. כמה חסרים היו האידקסי והמגשים