פרק ב' - מקור הרע לפי חז"ל
פרק ב': חז"ל ושאלת מקור הרע
חז"ל ראו את מקור הרע ביצר הרע של אדם.
חז"ל מזהים את יצר הרע עם יצר המין[1], עם הכעס, עם קוצר הרוח, עם ע"ז ואי-קיום מצוות, ובד"כ סבורים כי אלוהים נטע את יצר הרע באדם.
"דרש רב נחמן...:'מאי דכתיב ויצר ה' האלהים את האדם' בשני יודין – שני יצרים ברא לו הקב"ה, אחד יצר טוב ואחד יצר רע (בבלי, ברכות, ס"א, ע"א)[2].
גם רבי יהודה סבור כי אלוהים ברא את יצר הרע באדם: תוהות (חרטה) הייתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אמר: 'מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים כך היה ממריד בי את העליונים'. אמר ר' איבו: ' תוהות היתה לפני שבראתי בו יצר הרע, שאילולא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי (בראשית רבה, כז, ד').
ישנה גם דעה אצל חז"ל כי יצר הרע חיוני לקיומו של העולם: " אלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אדם אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן..." (שם, ט, ז).
אורבך מסכם את הסוגיה הזו כך: "כשם שכל המלאכים והשטן בכללם , הם ברואיו של הקב"ה, כך גם יצר הרע הוא בריאתו של אלוהים, לדעת חז"ל, אלא שאלוהים נתן עם זה לאדם את הכוח למשול ביצר הרע"[3], וגם את האמצעי לכך:
"כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידיו" (בבלי, קידושין, ל, ע"ב).
דעה נוספת מרבי לוי בר חמא: "לעולם ירגיע אדם יצר הטוב על יצר הרע...אם נצחו מוטב, ואם לאו – יעסוק בתורה..." (ברכות, ה, ע"א).
מה תפקיד האדם במאבק כנגד הרוע?
ראינו כי אצל חז"ל הרע מזוהה בעיקר עם "יצר הרע", והתרופה כנגד השתלטותו היא לימוד תורה[4]. אך בד בבד חז"ל מטיפים גם לכיבוש היצר ע"י האדם עצמו: "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (אבות דרבי נתן, נו"א, פרק טז, לב, ע"א).
הדרך הראשית שבה האדם יכול להשפיע על אלוהים לפי חז"ל היא דרך התשובה:
שאלו לתורה – החוטא במה הוא עונשו? אמרה להן, יביא קרבן ויתכפר לו. שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו? אמרה "הנפש החוטאת היא תמות" (יחזקאל, יח,ד); .... שאלו לקב"ה החוטא – מה עונשו? אמר להן: יעשה תשובה ואני מקבל, שכתוב 'טוב וישר ה' (ירושלמי, מכות, פ"ב, ה"ז)
דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: +ישעיהו נ"ז+ שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק ברישא והדר לקרוב ורבי יוחנן אמר לך: מאי רחוק - שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא, ומאי קרוב - שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב
"אין הקב"ה חפץ לחייב כל ברייה, שנאמר: כי לא אחפוץ במות המת" (תנחומא, וירא, ח)
אלישע בן-אבויה שייך לסוג האנשים עליהם נאמר "כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (אבות, פ"ה, מי"ח). אלישע בן אבויה נתייאש מן התשובה: "שפעם אחת הייתי עובר לפני קדש הקדשים רכוב על סוסי ביום הכיפורים ש/חל להיות בשבת, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קודש הקודשים ואומרת: ' שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בן אבויה, שידע כוחי ומרד בי". אבל עצם ייאושו מהתשובה היה בו משום מינות (אורבאך, חז"ל פרקי אמונות ודעות). רבי מאיר שניסה כל חייו להחזירו בתשובה יושב לידו בשעת מותו וביניהם מתנהלת השיחה הבאה: אמר לו (רבי מאיר)אתה חוזר בך? אמר לו: ואם חוזרין מתקבלין? אמר לו ולא כן כתיב: 'תשב אנוש עד דכא'? עד דיכדוכה של נפש מקבלים. באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת. והיה רבי מאיר שמח בליבו ואומר: דומה שמתוך תשובה נפטר רבי' (ירושלמי חגיגה, פ"ב, ה"א)
"ימין ה' פשוטה לכל באי עולם" מאז ומעולם – לדור המבול נתן אורכה לעשות תשובה, וכן לבוני המגדל ולאנשי סדום ועמורה (ספרי, במדבר).
"ושוב יום אחד לפני מיתתך" (משנה, אבות, ב, י)
"ושוב יום אחד לפני מיתתך. מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיה אומר לתלמידיו שובו לפני מיתתכם יום אחד. אמרו וכי אדם יודע אימתי ימות שיעשה תשובה (אליו) [א"ל] בכל יום יאמר אדם היום אעשה תשובה שמא אמות למחר נמצאו כל ימיו באים בתשובה (ומה) [וזה] פירושו של דבר בכל עת יהיו בגדיך לבנים (קהלת ט' ח'). (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כט).
[ז] האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא ט"ז) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו
יומא פרק ח' משנה ט
חז"ל מייחסים לאלוהות, ודווקא בסיפור הבריאה, כוחות שונים, שבחלקם הם פרסוניפיקציה של הרע וחלקם פרסוניפיקציות של כוחות הטוב (אמנם, לדעתי, הם כפופים לאלוהים, כמו שהשטן במקרא כפוף לאלוהים)[5]: "א"ר ברכיה בשעה שבא הקדוש ברוך הוא בא לבראת את האדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקדוש ברוך הוא הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו הה"ד (תהלים א) "כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד", איבדה מכנגד פניו ושיתף בו מדת רחמים ובראו...[6]"
א"ר סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה...[7]"
"בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד)
(משל) לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת דַּקִּים.
אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי נוֹתֵן בָּהֶם חַמִּין הֵם מִתְבַּקְּעִים,
צוֹנִין – הֵם מַקְרִיסִים.
וּמֶה עָשָׂה? עֵרֵב חַמִּין בְּצוֹנִין וְנָתַן בָּהֶם וְעָמְדוּ.
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים – יהְיוּ חֲטָאָיו מְרֻבִּים,
בְּמִדַּת הַדִּין – הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד?
אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים – וְהַלְוַאי יַעֲמֹוד[8]
תלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד א
אמר ליה רבי זירא לרבי סימון: לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא. אמר ליה: לא מקבלי מינאי. אמר ליה: אף על גב דלא מקבלי - לוכחינהו מר, דאמר רבי אחא ברבי חנינא: מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה וגו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה. ועל מצחם של רשעים תיו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו! אמר לה: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם - לא יקבלו מהם. (אמר) +מסורת הש"ס: [אמרה]+ לפניו: רבונו של עולם, אם לפניך גלוי - להם מי גלוי?
[1] רוזן-צבי י', "יצר הרע בספרות האמוראית: בחינה מחדש",עמ' 2
[2] אביגדור שנאן טוען כי לדעת חז"ל יצר הרע חזק יותר מיצר הטוב באדם (שנאן א', יצר הרע ותלמידי חכמים, עמ' 50.)
[3] אורבך, עמ' 416
[4] בנוסף ללימוד תורה, חז"ל בנו מערכת שלימה של ערכים "מושגי ערך",לחינוך בני עמם: אמת, שלום, צדקה, ענווה. לצידם מושגי ערך שליליים: שפיכות דמים, גזל, שקר ועוד (ראה הולץ א', בעולם המחשבה של חז"ל, עמ' 104 – 111).
[5] מידת הדין ומידת הרחמים באות זו ליד זו, וכפי הנראה הופכות לכוחות עצמיים, להיפוסטאזות בדימויים שבדרשות אמוראים ובמאמריהם. ברם נזהרים מלתת פתחון פה לדוגלים באמונה בשתי רשויות. יש ביניהם שאמרו שכל מקום בו נאמר ה' זו מידת הרחמים, וכל מקום שנאמר 'אלוהים' זו מידת הדין (ספרי דברים, פי' כז, וראה אורבך עמ' 399)
[6] בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ח:סימן ד:
[7] שם, שם,סימן ה.
מקור הרע אצל חז"ל