חתכו וקדחו ודחפו ואני כאן

היי גרשון,,,

כל הכבוד על האומץ לעמוד  בבדיקה פולשנית,,, אותי זה מלחיץ השם צינטור ,,, שאולי בשביל הרופאים זה באמת כבר הפך לסרט נע והם כבר עושים את זה בעיניים עיוורות ,,בכל זאת כל הכבוד להם ,,, ומצליחים לרפא את כל החטאים שלנו  שאנו זוללים  מעוגות פיצות בצקים ובורקסים,,,  העיקר שחייכת התלוצצת ועברת את זה בקלות... כי הדור הזה סובל ברובו  מתזונה לא בריאה של בורקסים בצקים וכל זה והתפתחות של סכרת ממאכלים אלה.... אולי כדאי באמת לשיר  לבורקסים  את השיר "נפרדנו כך" של אבנר גדסי...

שיהיה לבריאות...

                 ליעקב החלמה טובה ובריאות איתנה ,אושר ונחתמכל הנכדים

                 פרח מלבלב ממני שישמח אותך ליד ביתך 

ליעקב גרשון, ערב טוב.

  ברוך הבא למועדון ה"מצונתרים".  

   אני עברתי צינתור בשנת 2007 כשהכניסה היתה מהמפשעה,

   ולאחר 20 יום עברת ניתוח מעקפים, ותיקון מסתם מיטרלי.

   מאחל לך אחלמה מלאה ומהירה, בריאות טובה ואריכות ימים.

ליעקב גרשון היקר,

מאחל לך החלמה מהירה ובריאות איתנה.

והמלצה מצילת חיים: 

אכול פחמימות במינון זעיר-זהיר כמו תרופה רעילה-מועילה.

סוף, שבוע נעים לך וליקיריך.

   ברוך הלוי-סגל

   www.fatgetslim.com

ערב טוב יעקב.   שתהיה  בריא  אני מאחלת לך מכל הלב.   אומץ לב  דרוש  לבן  אדם  לספר  על זה בחוש הומור.  יש לי שאלה. אתה אמרת לרופא " שהשוות " אותו  לאינסטלטור?  

תשמור על עצמך ומעכשיו   כנראה פחות עוגות  וסטיקים  אדומים.

ערב  נעים יעקב.

לתקוה- כן אני מתלוצץ  גם עם הרופאים . אף פעם לא הסכמתי שירדימו אותי  . אני זטכר  ניתוח שבר דו צדדי שערך לי פרופסור  ומסביב עמדו  7 חניכים מתלמדין והוא הסביר להן  כל חלק בתהליך . אני לא יכותי לראות שחותכים  והתלוצצתי  ואמרתי שגם אני רוצה לראות למה יש פרוטקציה רק לסטודנטים. אני זוכר שכולם צחקו . אני לא. אבל אף פעם לא פחדתי  להיות ער בניתוחים ולשוחח באמצע עם הרופאים. כך זה עובר מהר.

לשלמה שכטר-

היום זה אחרת. לפני 25 שנה גילו אצלי סתימה בעורק מרגינלי ולא פתחו כי אז זה היה מסוכן . 5 שנים אחרי זה שוב צינתור ושוב לא פתחו. רק לפני 3 שנים ביקשתי לעשות צינתור ורק אז פתחו את הסתימה מלפני 25 שנה. .אתמול הלכתי לצינתור רק בגלל שנידנדו לי.  . המסקנה שלי שכל אחד צריך לבקש מרופאו האישי שישלח אותו לתיפוי. עשרות רבות של  צילומים זעירים שמגלים סתימות

תודה כל הברכה

חתכו, קדחו התקינו.   יעקב.   

אכן, חשוב מאוד לעבור סוג זה של טיפול (צינטור להתקנת סטנטים להרחבת הוריד) בחשיבה חיובית, מפוקחת ואמיצה, בגישתך הטובה והנכונה לעניין.

זוכר את האירוע לב שעברתי לפני 5 שנים, את הפרמדיקים שבאו להסיע אותי לבית החולים. בקושי לחשתי כשהערתי (לבחור הצעיר והבחורה, שהשכיבו אותי באלונקה) להסיר את הבעת הדאגה הגדולה הנסוכה על פניהם, אני עדיין חי, והרגשתי את אנחת הרווחה של הבחור, והחיוך שעלה על פניו.  
ההמשך -  טיפול נמרץ. צינטור...  במסך גדול הקבוע בחדר הצינטור, צפינו הרופא ואני בשידור חי, בתמונות ששלחה המצלמה המורכבת בראש הסיב אופטי ששייט בתוך הוריד והראה את מערכת כלי הדם שלי. פסיקתו של הרופא לא איחרה לבוא. "אין ברירה, המצב מחייב ניתוח מעקפים".  3 מעקפים בעורקי הלב. ניתוח לא קל - ניסור עצם בית החזה, על מנת להגיע ולבצע את המעקפים בכלי הדם.  
 בתום 5 שעות הסתיים הניתוח בהרדמה מלאה. הרופאים סגרו וחברו חזרה את עצם בית החזה.
 התעוררתי ערום כמעט, אחרי לילה, וספרתי 6 צנורות שיצאו מגופי (היפה... חיוך) מהם מחוברים למוניטורים שונים.  
זוכר, הכי קשה, היה רגע היקיצה משינה כשצינור ההנשמה תקוע בקנה הנשימה שלי, הייתי קרוב למות מחנק, אילו לא הזדמנה אותה שעה (4 לפנות בוקר) האחות התורנית ושלפה אותו מיד.  היה קשה אך לא נורא. הָחְלַמָתִי הייתה קצרה יחסית, ויתרתי ללכת להמשך החלמה, לאחד מבתי ההבראה שהציעו לי האנשים האיטרסנטים, על חשבון הקופה. בעקבות מצב גופני טוב,   וחיבוק הענק מצד קרובי ומכרי, משך ימי האשפוז. כן פינוק מלא (חיוך).

אחר ישבתי וכתבתי מכתב תודה במסגרת גדולה, לצוות לרופאים, האחיות, ופועלות הניקיון הטובות שדאגו לנקיון החדר במחלקה החירוררגית, לב. 
מאחל לך יעקב ידידי להמשיך לכתוב בהומור ובמצב רוח טוב, כפי שאתה עושה זאת, כל כך טוב.
  בריאות ואריכות ימים בטוב, יעקב ידידי (חיוך).    





 

לנדב ידידי-וואו מה הוא סיפור של צינטור לעומת מעקפים.  לרגע תהיתי ביני לבין עצמי אם הרופא יחליט שצריך מעקפים כשהודיע לי  שיש סתימה של 6 ס|מ.  ותגובתי הייתה מידית "אז אני מבין שאתה פותח" .ניהלנו דו שיח  במשפטים קצרים.  עכשיו אני חושב מה גרם לי לחוש בטוח. אפילו לרגע לא עלה  זיק של פחד או חשש. . אבל שמחתי כשזה ניגמר.  . . הגעתי  לבית החולים פרנג'י  בלי לקחת דבר. הייתי משוכנע שפותחים ואומרים שאין סתימה ושולחים הביתה. אבל ב20 שעות עברתי דרך 3 מחלקות ובכל מחלקה פתחו תיק  ורופאה מילאה דוח ושאלה שאלות. חחח יש לי שלושה מכתבי שיחרור  מ 3 מחלקות ב20 שעות.

תודה על הברכה

ליעקב גרשון ..

כועסת על מדלן וקצת מתביישת בה. וכול זה למה??

ראיתי כותרת בפוסט שלך חשבתי ,שהנה עוד קישור שלא אצליח לפתוח ...

אקרה מאוחר יותר ..הבוקר פותחת להגיב ,ושומו שמים משהו אמיתי קרה ליעקב גרשון..

אתה כותב ומפרט כאילו הרופא קילף שום ...אין כאב אין תלונות ..

ולסכום גבר גבר ..

שתזכה לחיים ארוכים בריאות טובה ,והמון צחוקים ..שהכול יהיה לך קל וחפיף כמו שאתה כותב 

בהומור גם כשכואב ...         אוף סליחה שכחתי אני חולה ..בפטפטת כתיבה ..

בוקר נפלא ושמח..

ליעקב,

הופתעתי לקרוא מה שעברת.ממה שכתבת ששוחחת עם הרופא,סימן שזה לא כאב.האמנם?ניראה לי מצב לא נעים כשעושים לך דברים כאלה.העיקר אני מבינה מסוף דבריך ששמו לך סטנט.זה מצויין.עם כאלה מאריכים חיים בטוב עד 120 ועד בכלל.העיקר שתהיה לנו כאן בריא וחזק.לאט תרגיש ממש טוב ותשמח שעברת את זה.

שבת שלום ושמר על עצמך לא להתקרר.אני סומכת על הנכדות המקסימות שלך.

ליעקב בוקר טוב

מאחל לך הרבה שנים של בריאות ואושר.  יש לך משהוא מיוחד.  לעבור את כל זה ללא הרדמה כללית.  יש כאלה שהיו חוטפים התקף לב.  כנראה שיש לך סוג של חיסון כתוצאה מהתלאות.  הרבות שעברת.

למדלן-  אל לך להצטער . זה קורה שהכותרת של פוסט לא מדברת אלי  ואני מדלג ורק אחרי כן כשאני פותח את הפוסט אני מגלה עולם ומלואו. . אז כן, התבדחתי ואני תמיד מתבדח ומקל ראש על טיפולים וניתוחים רפואיים.  מתבדח גם עם האופאים בשעת ניתוח ואף פעם לא  מרשה להרדים אותי. "רק הרדמה תקומית"  היה פעם שאפילו הייתי צריך לריב עם המערכת  עד שניכנעו.  אני תמיד אוהב להיות בענינים ולדעת איך ומתי חותכים. חחח   אז זה אכן היה כמו שתארתי. ניהלתי שיחת רעים עם הרופא בשעה שטייל וקדח  ורציתי לדעת כל פרט.   אבל שלא תטעי . אקורד הסיום היה הכי הכי. כששמעתי את המילה "סיימתי" כמעט הושטתי יד לפנקס השקים לשלם ל...אינסטלטור על  פתיחת הסתימה.  אני זוכר ניתוח אחד  שכמעט התעלפתיע. היה זה כאשר הכניסו את הנכדה  שגידלתי לניתוח שקדים  ולא יכולתי להיות קרוב ולעקוב אחר הענינים .  חחח

אז תודה לך עך הברכה.

לטובה-

כן זה כאב קצת כאשר דקרו וחתו את הוריד ביד  וכאשר הרגשתי שדוחפים "מיכשור דרך הוריד לגוף. אולם זה כאב שהיה אפשר לסבול . המלצתי כאן לכולם שיבדקו את עצמם ויבקשו  מיפוי לב. אני הייתי משוכנע שלא ימצאו דבר אולם מסתבר  שהעוגו כן השפיעו וסתמו את העורק.  את הסיפור הזה של "חשבתי שלא ימצאו דבר" שמעתי מכל אלה שעברו את הצינתור. המסקנה שצריך לבדוק את עצמנו והדבר הטוב ביטותר זה לבקש מיפוי לב  שבסך הכל מצלמים כמה עשרות צילומים.  במקרים רבים זה מציל חיים.

תודה על הברכה.  הנכדה אכן ליוותה אותי לכל הדרך