מכתב תודה ליושב במרומים

  הפעם , שלא כדרכי, אני נאלצת לדחות את תלונותי לפעם הבאה ודווקא להודות לך היושב במרומים.

שיניתי סטטוס.אני סבתא רבה. זו זכות עצומה לחבק נין. וזה לא סתם נין,  הוא בן שבועיים וכבר ניכר שהוא גאון ומוכשר ומוזיקלי ולבבי ורגיש.  את רגישותו הגבר הצעיר מבטא בבכי.

את חוכמתו הוא מביע בשתיקה לשמע מילות החיבוב שלי כיוון שהוא יודע "סייג לחוכמה שתיקה".

את החוש המוזיקלי הוא מראה בדומיה לשמע שירי הילדים ששרתי גם לאימו ולדודיו.

ברגישותו החברתית אפשר להבחין בקבלת כל אחד שנושא אותו על הידיים. בקיצור בחור ישראלי כארז  במשקל שלושה קילו ושמונה מאות גרם.  מעל לכל הוא יפה ומתוק וכשאינני בקירבתו אני מלטפת את תמונותיו בנייד. אני תוהה כיצד  אפשר לפתח אהבה כה עזה לנין.

באשר לסטטוס החדש שלי שאני מאד גאה בו ושלדעתי היה צריך לקבוע מדליה שכולם ייראו ויידעו. כי הכבוד הזה הוא מעל לכל המון הנאה באפס השקעה. בקיצור זה השטח הרנטבילי ביותר. מינימום השקעה מקסימום רווח.

באשר לתואר  החדש צריך לקרוא לי סבתא רבתא אולם הצליל איננו ערב לאוזן ויחד עם נכדי החלטנו שאקרא סבתא רבה.

שר ההיסטוריה מטעמך, ריבונו של עולם, עושה לפעמים תיקונים קולוסאליים ובלתי צפויים (ועל כך ארחיב באחת הפעמים הבאות ).

אני שהייתי מועמדת  רצינית לכלייה במחנה הריכוז טרנסניסטריה מגיל שלוש ועד, אני רואה דור שלישי במשפחתי וכן ירבו.

בשפת היידיש, שמכילה מאות שנים של חוכמת חיים, יש אימרה "אז מען לייבט בלייבט מען" ובתרגום לעברית -אם חיים חווים חיים, התרגום נשמע כמו עוף מכובס.

אז נותרתי לחיות ולראות לפני את הדורות הבאים באהבה רבה וכזכות גדולה.

על כך תודתי נתונה לך היושב במרומים.