כעס בקיבוץ
כעס בקיבוץ
הוא היה האיש החזק של הקיבוץ. הוא היה אחראי על כוח אדם בקיבוץ, ראש צוות ההיגוי של הפרטת הקיבוץ, ועמד בראש הועדה לצמיחה דימוגרפית של הקיבוץ. ומה אני הייתי? בסה"כ עורך העלון. אמנם יצא לי כבר שם של עורך עלון מצטיין, אבל דוויזיות רבות לא היו לי (כשאמרו לסטלין שהאפיפיור הוא איש חשוב, הוא שאל, "כמה דוויזיות יש לו?").
אני התחלתי בסידרת כתבות על התכנית לצמיחה דימוגרפית בקיבוצנו. התכנית הייתה להביא כמה עשרות משפחות של בנים עוזבים לקיבוץ, שייבנו לעצמם בתים בשכונה נפרדת של 40 יחידות דיור, תוך כמה שנים.
פתחתי את הסידרה עם "האיש החזק" (נקרא לו רותם) מתוקף היותו האחראי על הפרוייקט.
הראיון עבר בשלום, והתפרסם בעלון. ממנו עברתי לראיין על הנושא את אחד החברים הצעירים והמבטיחים של קיבוצנו, שלימים הפך להיות מזכיר הקיבוץ (מנהל הקהילה במינוח של היום). שאלתי אותו (נקרא לו שלו) לקראת סיום הראיון "האם אתה חושב שיימצאו מספיק בנים המעוניינים לשוב לקיבוץ, כדי לאכלס את כל השכונה?" הוא השיב לי שהוא לא מאמין בכך, "אבל אין כל רע בקליטת משפחות מתאימות שאינן של בני קיבוץ".
פגשתי את רותם בליל שישי, כמה שעות לאחר שהעלון התפרסם. רותם היה כעוס. הוא אמר לי "הראיון שלך עם שלו, מאד הרגיז אותי". הוא התחיל להסביר לי שהשאלה האחרונה ששאלתי את שלו הרגיזה אותו, אבל לא רצה לפרט. הוא הזמין אותי לשיחה במשרדו, וסיכמנו על מועד, שעה ויום.
בשעה היעודה התייצבתי במשרדו שבמפעל. בכניסה למשרד שמעתי כיצד הוא מזלזל בחברה שעבדה במפעל והייתה כפופה לו.
התיישבתי מולו, מהצד השני של שולחן רחב מידות. הוא פתח ואמר בעודו עומד: "אתה יודע שאני הייתי בין אלו שהתנגדו לבחירתך לעורך העלון", ותוך כדי כך הוא חבט באגרופו בחוזקה על השולחן. אני הפסקתי את שטף דיבורו ואמרתי "אבל בכל זאת נבחרתי ברוב של 80% (ידעתי כי הוא היה איש מהמזכירות שכמעט הצליח לסכל את מינויי).
הוא הסתכל עלי קצת מופתע מכך שהעזתי להפסיקו, והמשיך: "תגיד לי למה בכלל שאלת את השאלה הזו על הסיכויים למלא את השכונה בבני קיבוץ בלבד, אתה יודע ששאלה כזו עלולה להיפך לקללה המגשימה את עצמה?"
הפסקתי אותו ואמרתי לו שזאת שאלה שמתבקשת בראיון כזה, ובאמונות תפלות אני לא מאמין" הוא המשיך:"ומי זה בכלל שלו? מה הזכות שלו לדבר על הנושא הזה, מה הוא מבין בזה?" אמרתי לו ששלו הוא אחד הצעירים הנבונים שלנו, הוא משכבת הגיל של הבנים הנקלטים, והראיון איתו הוא חלק מסידרת כתבות בנושא.
הוא אמר לי "אני רוצה שתפסיק את הראיונות האלו". אני אמרתי לו" את הראיונות לא אפסיק אבל אלך לקראתך: את השאלה הזו שכל-כך הרגיזה אותך, לא אשאל.
הוא שקע במחשבות לחצי דקה, ואז אמר לי, "ולמה אתה כותב בצורה לא יפה למנהל הקהילה (אותו מנהל קהילה שכהונתו הופסקה באמצעה בעצומה של החברים, ורותם היה ידידו הטוב). אמרתי לו "איך אתה יודע?" הוא אמר לי "הוא הראה לי את התכתובות ביניכם."
אמרתי לו "ראית איך הוא כותב אלי?" ואז רותם צעק עלי "אתה חוצפן!" ואני השבתי לו "אתה חוצפן!" ואז רותם אמר לי, "השיחה נגמרה, אתה יכול לצאת מהמשרד". אני קמתי ואמרתי לו, "אז מדוע הזמנת אותי?" הסתובבתי ויצאתי.
מאז עברו שנים, ועדיין איננו מדברים, איננו אומרים שלום על מדרכות הקיבוץ, איננו יושבים לעולם באותו שולחן בחדר האוכל ובמועדון.
חבל? אולי. אבל אני לא מוחל על כבודי, ובקיבוץ אין "ועדת סולחות".
שבוע טוב איתן,
דברים כאלה קורים גם במקומות אחרים, לא רק בקיבוץ..
פעם קראנו לתופעה כזו "ע...
שבוע טוב איתן,
דברים כאלה קורים גם במקומות אחרים, לא רק בקיבוץ..
פעם קראנו לתופעה כזו "עבד כי ימלוך...":ברגע שפקיד או עובד כלשהו
הגיע למשרה גבוהה יותר או אחראית יותר הוא מתנהג בחוסר נימוס,
ללא אדיבות, עם המון יהירות וחוצפה.......
וכשנפגשים עם פקיד רגוע ומנומס, (ויש גם רבים כאלה) אשר מוכן להענות
ולעזור---- אנחנו כ"כ מופתעים !!! והרי זו צריכה להיות הנורמה...
שבוע רגוע ושליו ותהיה בריא! מעליזה
היי עליזה,
ההגדרה שלך "עבד כי ימלוך" הייתה מאד קולעת, ומעניין שאני לא סיפקתי פרטים על אותו חבר. הוא בא מלקיבוץ ממשפחה קשת יום, וגדל בחברת הנוער של הקיבוץ. אף פעם לא הלך ללימודים...
היי עליזה,
ההגדרה שלך "עבד כי ימלוך" הייתה מאד קולעת, ומעניין שאני לא סיפקתי פרטים על אותו חבר. הוא בא מלקיבוץ ממשפחה קשת יום, וגדל בחברת הנוער של הקיבוץ. אף פעם לא הלך ללימודים מסודרים, בחור פשוט ולא משכיל. קיבל במפעל שלטון ללא מצרים על מאות פועלים שכירים ובתוכם עשרות חברים. אכן עבד כי ימלוך...
שבוע טוב עליזה
כעס בקיבוץ. איתן. הכותב תיאר את רותם, כ"האיש החזק של הקיבוץ"... "האחראי על כוח אדם בקיבוץ"... "ראש צוות ההיגוי של הפרטת הקיבוץ, ועמד בראש הועד...
כעס בקיבוץ. איתן.
הכותב תיאר את רותם, כ"האיש החזק של הקיבוץ"... "האחראי על כוח אדם בקיבוץ"... "ראש צוות ההיגוי של הפרטת הקיבוץ, ועמד בראש הועדה לצמיחה דימוגרפית של הקיבוץ"... קיבל במפעל שלטון ללא מצרים על מאות פועלים שכירים ובתוכם עשרות חברים"!!.
הייתי שואל את הכותב, אם הוא יכול להצביע, מה היו הנתונים של רותם שסייעו לו להגיע להיות 'האיש החזק בקיבוץ'?" עצם היותו "בחור פשוט ולא משכיל"?
היי נדב,
ודאי ראית לא מעט אנשים בכנסת שלנו, ובכל מיני ארגונים שאתה לא מבין כיצד הם הגיעו לעמדת כל-כך בכירות.
רותם בתפקיד כמנהל כוח אדם, ידע לקשור קשרים, לאיים במקומות הנכונים, ל...
היי נדב,
ודאי ראית לא מעט אנשים בכנסת שלנו, ובכל מיני ארגונים שאתה לא מבין כיצד הם הגיעו לעמדת כל-כך בכירות.
רותם בתפקיד כמנהל כוח אדם, ידע לקשור קשרים, לאיים במקומות הנכונים, להפחיד אנשים, ממש כמו ראש מאפיה. לגבי ראש צוות ההיגוי, התנדב ולא היה אף אחד אחר שהיה מוכן לעשות זאת. כך לגבי מרכז הצמיחה הדימוגרפית. האיש כאמור חסר השכלה, עילג, ושונא איטלקטואלים שהוא קורא להם "דעתניים". אגב היום כוכבו דעך, לאחר שעשה הרבה שגיאות בתפקידיו הקודמים, והא שומר בידו רק את תפקיד מרכז כוח אדם.
ביי
מאיתן
המשך התשובה לעליזה ונדב,
העיקר בסיפור הזה הוא לא דמותו של אותו רותם וגם לא הברוגז שלנו. העיקר לפי הבנתי הוא המאבק שלי על חופש הביטוי והבקורת בעתונות הקיבוצית. מה שאותו אדם ניסה לעשות הוא ...
המשך התשובה לעליזה ונדב,
העיקר בסיפור הזה הוא לא דמותו של אותו רותם וגם לא הברוגז שלנו. העיקר לפי הבנתי הוא המאבק שלי על חופש הביטוי והבקורת בעתונות הקיבוצית. מה שאותו אדם ניסה לעשות הוא לסתום לחברים כמו שלו ואחרים את הפה. אבל הצמיחה הדימוגרפית הייתה והינה עניין ציבורי ולציבור מותר להשמיע את דעתו. בנוסף הוא ניסה להכתיב לי, עורך העלון, להפסיק את הראיונות עם חברים בנושא זה, וזו פגיעה קשה במעמד עורך העלון, ולכך לא יכולתי להסכים בשום אופן.
זהו הצד העקרוני של העימות הזה, מעבר לצד האישי. כן, יש מחיר להיותך בעל תפקיד ציבורי בקיבוץ. היום כמרכז קהילת יהדות התפקיד הרבה יותר מהנה ואין בו בינתיים כלל עימותים.
יום טוב לכם
מאיתן
בעיה חברתית שנותרה ללא פתרון. וזאת למה? כי לאף אחד מהחברים שאולי השתתפו במלחמות, לא העז לקום באספת החברים בקיבוץ, ולהתריס קבל עם ועדה, נגד שלטונו השחצני של "האיש החזק בקיבוץ&...
בעיה חברתית שנותרה ללא פתרון. וזאת למה? כי לאף אחד מהחברים שאולי השתתפו במלחמות, לא העז לקום באספת החברים בקיבוץ, ולהתריס קבל עם ועדה, נגד שלטונו השחצני של "האיש החזק בקיבוץ". על מנת לרסן התנהגותו השטלתנית. וזאת אחרי שחברים, חשו את מוראתו עליהם ולא עשו דבר.
מה שעשה עורך עלון הקיבוץ, באותה פגישה, עם המנהל (רותם), במשרד המפעל, היה לא יותר מהתנגדות מינורית, כדי לשמור על כבודו, ותו לא. הוא לא השיב מלחמה שערה, שכן כעורך עלון הקיבוץ, תפקיד כל כך משמעותי, אשר בהשפעתו לעצב את דעת הקהל החברתי בקיבוץ. וזה לא קרה.
איש אחר במקומו, אולי היה מודיע למנהל שהוא מתכוון לפרסם במהדורה מוקדמת, על הדברים שנאמרו בפגישה הזו, ולהזכיר גם על היחס המזלזל כלפי אותה עובדת, שהדובר היה עד לה.
כך לדעתי מקצצים כנפיים למי שלא מגיע לו, ומתנהג כ"עבד כי ימלוך".
אומר זאת כאחד שהתנסה לא פעם בסיטואציות דומות, לעמוד מול "בכירים", אשר חשבו לגמד את הכפופים להם. עמידה זו השתלמה. היא הסבה הערכה והקשבה, ושינוי 180 מעלות, היחס בהתנהגותם של בכירים.
בריאות ונחת - המשך שבוע מהנה. איתן ידידי.
היי נדב,
את תגובתך ה ז א ת אהבתי. תודה.