מַחְשָבֹות מְרַחֲפֹות טֶרֶם שֵנָה
לְזַפְּזֵפּ בֵּין סְדִינִים לְבָנִים
בְּמָלוֹן מְהֻדָּר
אֵי שָׁם בְּעִיר אַחֶרֶת שֶׁל מְדִינָה אַחֶרֶת
בְּתוֹךְ אַפְלּולִית שְׁלֵוָה ּורְגּועָה.
חֶדֶר אֶחָד, חַלּוֹן עִם וִילוֹן רַךְ, מִטָּה אַחַת,
שְׂמִיכָה דַּקָּה שֶׁשֻּׁחְרְרָה מֵאֲחִיזָתָהּ,
טֵלֵוִיזְיָה אַחַת בָּרֶקַע
עִם יְדִיעוֹת לֹא מְחַּיְבוֹת וְקִטְעֵי סְרָטִים
וְאַתָּה
שֶׁמַּכִּיר לִפְנַי וְלִפְנִים
מָה שֶׁחָשּׁוב,
וַאֲנִי
שֶׁמַּכִּירָה מֵעֵבֶר לְמִדַּת הַנַּעֲלַיִם
אִי אֵלּּו דְּבָרִים.
עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן אֶתֵּן לְעַצְמִי
לְהִתְמוֹסֵס בֵּין הַסְּדִינִים
אֶל הַמִּפְגָּשׁ בֵּין מִצְהֲלוֹת הָרֶגֶשׁ לְעֶרְגַּת הַגּּוף.
עָצַמְתִּי עֵינַיִם לִרְאוֹת
מָה שֶׁלֹּא אּוכַל לְתָאֵר
רַק לְהַרְגִּישׁ.
בְּמָלוֹן מְהֻדָּר
אֵי שָׁם בְּעִיר אַחֶרֶת שֶׁל מְדִינָה אַחֶרֶת
בְּתוֹךְ אַפְלּולִית שְׁלֵוָה ּורְגּועָה.
חֶדֶר אֶחָד, חַלּוֹן עִם וִילוֹן רַךְ, מִטָּה אַחַת,
שְׂמִיכָה דַּקָּה שֶׁשֻּׁחְרְרָה מֵאֲחִיזָתָהּ,
טֵלֵוִיזְיָה אַחַת בָּרֶקַע
עִם יְדִיעוֹת לֹא מְחַּיְבוֹת וְקִטְעֵי סְרָטִים
וְאַתָּה
שֶׁמַּכִּיר לִפְנַי וְלִפְנִים
מָה שֶׁחָשּׁוב,
וַאֲנִי
שֶׁמַּכִּירָה מֵעֵבֶר לְמִדַּת הַנַּעֲלַיִם
אִי אֵלּּו דְּבָרִים.
עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן אֶתֵּן לְעַצְמִי
לְהִתְמוֹסֵס בֵּין הַסְּדִינִים
אֶל הַמִּפְגָּשׁ בֵּין מִצְהֲלוֹת הָרֶגֶשׁ לְעֶרְגַּת הַגּּוף.
עָצַמְתִּי עֵינַיִם לִרְאוֹת
מָה שֶׁלֹּא אּוכַל לְתָאֵר
רַק לְהַרְגִּישׁ.
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
ואני שמכירה מעבר למידת הנעליים אי אלו דברים"..איזה יופי.מרגש.מזדהה לגמרי,מכירה את היחסים האלה.
בדרך כלל מה שחשוב לנו זה מרוץ העכברים בו אנחנו שבויים
כתוצר של המאה בה אנו חיים.השיר שלך מכריח אותי לחשוב
על מה שחסר בחיי באמת.נדיר שמחשבות כאלו יעלו בדעתו
של אדם מודרני בסביבתו הטבעית.לצורך זה צריך להתנתק
מכל הרעש ורצוי במקום חדש ולא מוכר שמעורר בנו בדידות
וגעגוע וזיכרונות ואז מה שנשאר לנו -זה לחלום..כמו בשירם של
האחים בברלי-..או ערב כחול עמוק
של ריטה או סליחות של גולדברג את רביץ...או מחשבות מרחפות
טרם שינה של מירה קאופמן...שאם הייתי מוכשר כמוך הייתי מלחין..
את תופעה נדירה,מה שאת כותבת אינו בלוג כי אם שירה.אהבתי
מילים זכות של אהבה טהורה.
והנה את חושפת לנו מהגיגי לילייך ולא בכדי
הרי כולנו תוהים 'מה יהיה ?גם את ואני.