הגן הנעול

הגן הנעול.     טובה.



//מהלכת בהֵיכלךָ,// - 'היכלך' – ודאי הכוונה עולמו של השם'

//בפרוזדורים חָשוּך// - 'פרוזורים' - משולים לנתיבו של אדם המהלך בעולמו.



//מה גדולה השמחה בנפש בגוף//.  משפט המנוגד לפרוזדורים החשוכים (למה?)



//על כל הדלתות מנעולים וּבריחַ רק חדר אחד מן החושך מבליח (פס של אור). //שלנו הוא החדר. אלף שמשות זוהרות בו//. 



השורות הבאות מתארות תמונה אופטימית, של התרחבות הלב מהעושר הקיים בעולמנו: //קטורת הגן,ופרחים על שטיח. פרפרים מעופפים, מנשקים אפִּי וּשפתַי// .



השורות הבאות בשיר, מופנות לדמות נערצת (אולי לאיש שלה, אולי לאלוהים?): //גם אם אינך על ידי, זה חדרנו , כמעט לי בו דַי.  מיטת אפיריון לי המלך בנה// 



בשורה הבאה מורגשת תוגה בליבה של הדוברת: //ציפיות שוקעות//. (ציפיות של מומשו).



ושורה של נחמה: //ואתה כולך לי אותי לאהוב. וכשתלך לשעה, אני במיסדרונות, משוטטת, מחטטת, לחפש מפתחות למנעולים ובריח//. 



תפנית מעניינת בשיר: //מציצה בחורי מנעולים לגלות סודותיך (ה)כמוסים// .

//פה ושם, אור מנצנץ . כאן ושם סוד מבצבץ, (מה אמור להיות הסוד?), בין חרכים של איזו  דלת או שער נעול, חָלוּד// - //לעתים מציצה (ב)מגירה פתוחה//.



המשך השיר, הדוברת שוב מוצאת עצמה מנווטת במיסדרונות אפלים (של החיים) עם מצפֵּן מבולבָּל, ונתקלת בכתובית מוארת, זוהרת האומרת: "בַּמוּפלָא ממךָ -  אל תשאל"! אזהרה מפני מעידה אפשרית.



טובה'לה בתגובתי ניסיתי לנתח על פי הבנתי הדלה, את שירך העמוק.



המשך שבוע נעים ומואר. (פרח).

 

 

ערב טוב   טובה.  את  כתבת  על  סודות.  אין לנו  מפתח  לנפשו של אחר. גם   אם  הוא אהוב.  איזה אמון צריך לתת לאחר  כדי  לפתוח  את הנפש ?   סודות  תמיד  לובשים  בגדי  שקר.  ומה שלא יגידו על שקר לבן  וכל המילים מכובסות.  שקר  הוא שקר.   עצוב   לי  להגיד   שאהבה   כרגש  גם   משקרת  לפעמים  .  זה  גורם  לכאב  אמיתי.  רגעי  אושר   בחדר  מואר  ונפלא  שאת  תיארת    בשירך    ופרוזדורים  חשוכים  של בדידות  ועצב.  תודה  על שירך  עמוק  וססגוני.

שבת  שלום  טובהלה.