החמור והגמל--אגדה
החמור והגמל מאסו בחיי השעבוד וההשפלה בשירות הבעלים המעמיסים עליהם משאות כבידים במשך שעות רבות ביום ולא מאפשרים להם הפסקות כדי לנוח, לאכול ולשתות. על כן החליטו לברוח. הם חשבו כל הזמן על הבריחה, תיכננו כיצד יבצעו זאת וכשהיתה להם תוכנית מתקבלת על הדעת חיכו לרגע המתאים כדי לבצע את הצעד ההכרחי ולברוח אל החופש. באחת הלילות, לאחר יום עבודה מפרך, הגיעו הביתה. בעל הבית, היה עייף מאוד ולכן נרדם לפני שהספיק לסגור אותם. הגמל הרגיש שהוא חופשי וראה את בעל הבית ישן, העיר את החמור ושיהם פתחו בריצה חפוזה ובמנוסה את החופש. היו רחוקים מהאורווה של בעל הבית, חופשיים לנפשם וללא המשאות הכבידם שהכבידו עליהם. שעליהם. הם היו חופשיים לגמרי. הסתובבו בשדות, אכלו עשבים ירוקים ומזינים, שתו מים לרוויה, התרוצצו והשתוללו ונהנו מכל רגע חופשי. החופש הזה נמשך ימים רבים. החמור השמין מאוד, נעשה כבד הליכה. לא עשה כלום מלבד אכילה, שתיה השינה. הוא בכלל לא דאג לכלום. כל הדאגות השאיר לגמל. הגמל היה הוא שחיפש אוכל ושתיה, מקומות בהם הסתתרו בעתות מצוקה..עקב הדאגות האלה הגמל הלך ונחלש...הלך ונעשה מאוד עייף ועצבני, דבר שפגם בהרגשת החופש שלו. הגמל שיתף את החמור בדאגותיו ובחשד שאם ימשיכו להתנהג כך הם עלולים להיתפס וגורלם יהיה מר. הוא האיץ בחמור לאכול פחות, להסתובב ולהיות יותר פעיל וכי אם לא ייעשה כם הגמל יברח לבדו וישאיר את החמור לגורלו. החמור לא שעה לאזהרותיו של הגמל וענה : "אני מאוד נהנה מהחופש ויש לי רצון עז לשיר בקול רם להביע את שמחתי על החופש שיש לי". הגמל נחרד וענה בבהלה: "אם תפתח את הפה בנעירות רמות, בני האדם עלולים להרגיש בנו, לאתר את מקום מחבואינו ובסופו של דבר יתפסו אותנו ונחזור לחיי השעבוד". האזהרות של הגמל לא הועילו. החמור נשכב על הגב ופתח בנעירות רמות בדיוק כשעברה שיירת גמלים. הסוחרים ואנשי השיירה איתרו את מקום מחבואם של החמור והגמל...מיהרו לתפוס ולקשור אותם בחבלים הועמיסו עליהם משאות כבדים וכך חזרו לחיי שעבוד. כל זה עקב טפשתו של החמור. לחמור העצלן והמפונק היה קשה לשסתגל לחיי השעובד שנית. הוא חלה ורזה מאוד..לא יכול היה לעמוד על הרגליים. אנשי השייירה העמיסו אתו על גבו של הגמל המסכן. הגמל רגז מאוד, ומאס בחמור וגער בו: "רד מיד מהגב שלי..נמאסת עלי..אני לא יכול לשאת אותך יותר". החמור בכה והתחנן: "אנא ממך !! אתה רואה שאני חולה ולא יכול ללכת, אנו חברים...אל תשליך אותי מעל גבך..טוב לי כששאני שוכב על גבך החזק". הגמל לא יכול היה להבליג יותרץ הוא קפץ קפיצה אדירה שהפילה את החמור על הארץ. השיירה המשיכה בדרכה ללא החומור.