יש ילדים אשר נולדים זקנים ויש מבוגרים אשר לעולם לא יתבגרו
אל לנו לזלזל במנין השנים , אל תשכחו המנין הוא פשוט שם.
מרגע היוצרותינו ,אנו גולים מעידן לעידן בידיעה מראש כי לא נחזור לכור מחצבתנו. גלות זו תגמר רק כאשר היא תיגמר.
לפני מספר חודשים הרהבתי לשאול ממתי נחשב אדם לזקן ,מאיזה מנין שנים ,אחת התשובות שקבלתי מחבר אהוב ביותר היתה כי "ישילדים אשר נולדים זקנים ויש זקנים שלעולם לא יתבגרו"
יש אנשים שמצודדים בחשיבותו של התרגיל ואילו הגיל לדעתם זניח הוא (גם אני לא מבינה משפט זה) אבל דבר אחד ברור כי כאן יש לעשות הפרדה בין הגוף לנשמה
הבלאי של הגוף תקף על הגוף ומכאן יש להתפלל כי "ככלות כוחנו שלא יעזבנו העליון"
כמו הקוסמוס העובר כל הזמן שינויים כן גם גופנו
החלק המופרד הוא הנשמה. אני עוד לא נתקלתי באדם בכל גיל שהוא שהפסיק להרגיש כמו ילד ואני קוראת לנו "ילדי החיים" בכל הגילים
לדעתי זיקנה וכ"ו ...... ענין של כל אינדיבידואל ואיך הוא מרגיש, "יש כאלה הגוססים את ימיהם בבריאות מדהימה וחוסר מעש, ויש כאלה שאינם מפסיקים ,לעשות, לחוות, ליזום, ליסד, לרקוד, עד יום החזרת נשמתם לעליון "יתברך"
ולכן כל אדם ישפוט את חברו על פי אמות מידותיו שלו , בענווה שהיא בעצם סמל לחכמה
WHY AM I
דא עקא: אנשים שופטים את זולתם ללא ענווה בדרך כלל.
ובאשר ל"תרגיל" - ?WTIT .
HND.
שלוש האותיות של כינוייך קשורים לנושא הפילוסופי,קיומי,שכתבת עליו בתבונה רבה.
מצד אחד,כך אני חושבת,זו גישה די עצובה.שבעצם סיבת המוות היא הלידה.זה נכון,אבל בינתיים חשוב איך האדם חי.רבים האנשים,כמו שכתבת,מרגישים עצמם עדיין צעירים,אני בכלל זה,אבל ישנם כאלה שאם תשאלי אותם מה שלומם,יאנחו ואחרי זה יאמרו"סוחבים".אני לא מקנאה בם.את טוענת שכל היצירתיים בעצם גם הם גוססים,אבל תוך כדי יצירה.
אולי אוביקטיבית ,מדעית,זה נכון.אבל גסיסה מלווה בפחד מהמוות,בכאביםבמחשבות עגומות.
אבל האנשים היצירתיים שאני מכירה,שמתעמלים כל יום,צועדים בחיק הטבע,מטיילים בעולם,הם לא נאנחים ולא סובלים.הם צוחקים ומשעשעים,הם מרימים את הנכדים שלהם בקלות,וגם אם יכאב דבר- מה יאמרו"זה יעבור"אז אוביקטיבית את צודקת,אבל סובייקטיבית האנשים האלה,עוברים את החיים במחלקה ראשונה.
בכל אופן אני נהנת לקרוא את הרשומות שלך כי הן מעוררות למחשבה.
מסכימה לכל שכתבת ב'בלוג' שלך !!
ובפרט לקטע '.הזיקנה..וכו,,,,, עניין של
כל אינדבידואל ואיך הוא מרגיש...' ׁ
אך לצערי, לא כל אדם ''שופט עפ''י אמת מידותיו''
(כדבריך).
"מוטקה" בכותרתו אכן כותב :לבני 50 פלוס, והנה
כאשר מגיעים לבני 70+ ו80+..... לפתע מתיחסים רוב
המגיבים , לדבריהם...אחרת...
כאחת (80+) שלא הפסקתי ואיני מפסיקה לעשות, לחוות, להתנדב וכו'.
וממשיכה להיות אם, סבתא וגם סבתא-רבתא פעילה אולי אצור
קבוצות "הגיל הרביעי" ?!?! (ח ח ח, הומור...)
יום טוב ומהנה מעליזה
אז אתה מסכים עימי שלמרות הכרונולוגיה תעצומות הנפש הן הקובעות באמת
חביבי קשת אל תסמוך על התרגיל אלא עליך בלבד
WHY AM I
ידעתי כי אתה תבחין בפאנץ היוצא דופן
תודה חביבי על ההבחנה היוצאת מהרגישות הנפלאה לזה אקרא "הבנת הנפש"
WHY AM I
אמר מי שאמר "אם אין אני לי מי לי" ולא בכדי
העולם אוהב את הצעירים אך מעריץ את נסיונם של המבוגרים
גאה אנ י בך ובפעילותך הברוכה זו המוכיחה כי אין דבר העומד בפני הרצון
זה האחרון אינו מושפע מגיל או גוף ,הוא כל כך הרבה יותר חזק
אני עצמי לא בגילך אך מגיל צעיר תמיד הייתי עצמאית שעבודתה הוא תחביבה עד עצם היו הזה
שאי ברכה והמשיכי בתעצומותיך ואני בטוחה שאת משל ודוגמא לדורך אותו העמדת
WHY AM I
רבות נגעת בנקודת שמי אכן יש בו קטע פילוסופי ותודה על ההבנה
אכן הגסיסה היא מטאפורית ולא פיסית ולכן תאורי הכאב והפחד הינם אינדיבידואלים ומובנים, אבל התכוונתי לתאר סוגים שונים של גישות לחיים שהם זורמים דרך מנין כל השנים וכן כל יצור חי יודע שיום אחד יחזיר נשמתו לבורא. מה יעשה עד אז ואיך זה עבורו להחליט
נעימה לי העובדה שאת קוראת את רשומותי ואת היא מקור לגאותי
why am i