האם ניתן להעביר ערכים מדור לדור?

האם ניתן להעביר ערכים מדור לדור?                                                                    איתן קליש
לאחר שסיימתי לכתוב את הכתבה על הנושא הנ"ל לעיתון קיבוץ, התחלתי לחשוב מחדש על הנושא ושאלתי את עצמי – האם צדקתי כאשר טענתי כנגד אורי וובר, כי אנחנו הדור השני של הקיבוץ, נותרנו ללא ערכים, בעקבות התמורות בקיבוצים, ואין לנו מה להעביר לדור הבא?
הרגשתי שתקעתי את עצמי למקום שלא נוח לי בו, לעמדת הספקן, הלא מאמין, והחזון של אורי וובר, עבור קיבוצי מטה אשר, בכל זאת מדבר אל ליבי : "ציפייה לאמון הדדי בסיסי; לנכונות של אנשים לשתף פעולה בינם לבין עצמם; לקרבה ולסולידריות בין האנשים; להשתתפות חברתית ולפעילות משותפת".
הטענה שלי בכתבה הקודמת הייתה שאיננו יכולים לחנך לערכים אלו לאחר "רעידת האדמה" שעברו רוב הקיבוצים, שהשאירה וותיקים רבים בקיבוצים ללא פנסיה ראויה לשמה, ללא ערבות הדדית משמעותית בתחום הבריאות ועם פערים גדולים בהכנסה בין חברי הקיבוצים.
לא הבנתי כיצד בקיבוצים שהולכים להפרטות נוספות, להגדלת פערים בעתיד הקרוב, ניתן לדבר על כל הערכים היפים האלו שפעם האמנו בהם.
אבל בחשיבה חדשה על הענין הגעתי למסקנה הפוכה: כן, ניתן וצריך להאמין בערכים האלו, וגם להנחיל אותם הלאה לדורות הבאים. למה: ישעיהו ליבוביץ בעשרות מחיבוריו אומר שהאמונה באידאלים (אצלו זה אלוהים), צריכה להיות יותר חזקה מכל תהפוכות הזמן. הוא היה מביא כדוגמה לטענתו את עמידתם האיתנה והמאמינה של אברהם ואיוב בה' למרות הצרות שבאו עליהם. כך סבר גם אפלטון בדברו על האידיאות בספר "המדינה". האידיאות לא משתנות לא מתכלות, בניגוד לדברים החומריים. השאיפה לשיוויון ולערבות הדדית מלווה את האנושות מלפני אלפי שנה. במקרא יש לה עשרות איזכורים: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו (ויקרא,כה, כה). "כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך, לגר וליתום ואלמנה יהיה (דברים, כד, כב). מבחינה מסויימת האידיאל הוא נצחי, כי הוא נמצא בלבבות בלי קשר לשינויים שקורים במציאות. לכן, לי ולך, לכל מי שהאמין פעם באידיאלים הקיבוציים "אסור" לנטוש אותם בגלל תמורות במציאות.
יתר-על-כן, ברוב הקיבוצים המאבק על האידיאלים האלו לא נגמר גם עם נצחונו של "הקיבוץ החדש". גם בהם נמשך המאבק בין אלו שרוצים "קפיטליזם חזירי" לאלה שרוצים ערבות הדדית, קליטה גדולה, וחיי תרבות.
המאבק על אידיאלים אלו ממשיך ומתרחש גם מחוץ לקיבוץ, ואחת הנציגות הבולטות שלו היא שלי יחמוביץ.לכן מוצאת חן בעיני העלאת החזון הקיבוצי מחדש ע"י אורי וובר וחבריו ממטה אשר. ומה החזון שלנו בגזית? האם לא הגיע הזמן, לפני שהולכים לשינויים נוספים לגבש חזון?