מעשה באם בנה וחודש אדר.
מעשה באם, בנה, וחודש אדר סיפורינו מתרחש בחודש אדר, ואולי אפילו כל הזמן והעת. היה היו אם ובנה ששמה הפרטי זהה למלכה במגילת אסתר, ושמו של אחד מבניה ביטא שמחה ועליצות. מסתבר שכנראה השוכן במרומים האמין בהם והציב בפניהם משוכות ומשימות. לעיתים שמע את בכי ליבם, לעיתים חמל וריחם, ומספר פעמים חמל פחות ופחות... אותה אם נושאת על גבה אלונקה של אמונה, וכותבת ומעלה על הנייר את מה שליבה מוכן להשאיל לדיו הכתיבה, אך לפעמים לא את הכול... לאותה אם היה קשר של מסתורין עם השוכן במרומים. הוא הרי שלח אותה ואת בנה למסע שאולי היה צורך של הסובבים אותה... במסע זה היה עליה לעבור תלאות, לחוות קשיים, ואסור היה לה להישבר. לעיתים הייסורים, הכאב, הצער והייאוש שהיא ובנה חוו ניסו לעקור את האמונה מליבה. במסע הזה הם הגיעו לכלא פתוח שבנה נאלץ לחזור אליו מדי פעם בשנים האחרונות. שניהם חשו שהם נמצאים במקום זדוני ומצמרר. הם ציפו לפגוש שם שליחים של מצווה וחמלה, אך פגשו שם סוכנים של קלקול... בנה שהה במין "מתקן כליאה" שהכניסה למבקרים היתה לפי שעות ולפי אישור מראש. ובמקום הזה היא ובנה חשו מבוזים ומושפלים. נושאי התפקידים שם היו מין "נשאים" של אשפה... אשפה המכילה תסכול, אדישות, קשחון לב, חוסר סובלנות ויהירות. את האשפה הזו הם השליכו על החולים, הממתינים לטיפול. האמינו לה ולו, הם לא מאשימים האשמות סרק! הם היו מבקרים קבועים במתקן הזה. אותה אם ואנשים טובים התפללו ליושב במרומים שיירחם על בנה ויקל עליו. האם הרגישה שנעשה לבנה עוול... ושאותם בעלי תפקידים האמורים להקל עליו הם סוכני שימור של תכונות המכילות חמלה, סעד ואמפתיה. התכונות האלה שמורות אצלם בכספת, ולדאבונה הם איבדו את המפתח... בנה הכאוב בכה וזעק לאימו: "למה זה נמשך עוד ועוד?!", אך לאימו לא הייתה תשובה. כשנחשולי הכאב והייסורים תקפו אותו שוב ושוב, הוא זעק לאימו: "אני חושב שאין אלוהים. למה הוא נותן לי לסבול כל כך?!". באותם רגעים בנה רצה להתגרש כמו אמו (שהתגרשה לפני מספר שנים) מהכאב והסבל, אז זה היה בלתי אפשרי. אותה אם הרגישה שהיא מתהלכת במדבר שממה, מתהלכת נטולת שמחה במדבר הזה של הסבל והכאב... שהיא ובנה שוקעים לתוך מרתף החבוי במדבר מרתף חשוך של בדידות, סבל ועצב... שהאנשים האמורים לתת סעד לבנה חלו בתסמונת של "תשישות החמלה"... מה עכשיו? מה יהיה? הקשיים, כאן בכלא הפתוח ובחיים בכלל. כשהיא ביקשה ממלאך אנושי חכם ייעוץ והדרכה, תשובתו של המלאך הייתה: "יש בכם את הכוח והאמונה, מלאכים אנושיים יעמדו לצידכם". ואכן, במהלך האירוע האחרון הזה שהתרחש בחודש אדר, היא חשה כי יש מלאכים אנושיים הדואגים לה, לבנה ולילדיה, ומרעיפים עליהם חמלה, רוך, דאגה ואהבה. אותם מלאכים אנושיים טובי לב התפללו, נשאו תקווה, דאגו והתעניינו, ורק חפצו להקל על בני ביתה ועל בנה. והיא אותה אישה הייתה צריכה רק לאפשר לעצמה להיתמך... אך היא התביישה... היא לא רצתה להיות לנטל. ועתה, בחודש זה, חודש אדר, בנה, ילדיה והיא מקווים שהשמחה תשרור בחייהם והבריאות תהפוך לדיירת של קבע בחייו של בנה, ושהפרנסה לא תידלדל. ובכלל, שלכל העומדים באתגרים ומתייסרים תהיה להם אורה ושמחה, בריאות, שגרה מבורכת ופרנסה טובה. האם אותם מלאכים אנושיים ואציליים ישמחו, יקלו ויפיצו אור בחייה ובחיי ילדיה? האם גם לסובבים אותה תהיה אורה ושמחה? למי מכם יש התשובה? אסתר יעקובי.
כשצעדתי ברחוב וראיתי את התור הארוך המתפטל עד אין סוף חשבתי שהגיעה להקת פופ וכולם עומדים מנסים לרכוש כרטיסים לפני שיאזלו אולם עכשיו לאחר קריאת הסיפור היפה שלך הבנתי כי התור ממתין למלאכים עם המעשים הטובים. גונבה לאזנם השמועה כי החודש הוא חודש אדר ובו יפזרו המלאכים הטובים הבטחות למכביר וכי מצבם ישתפר. לא ראיתי את קצה התור אולם הסטטיסטיקה אינה משקרת. מליון וחצי רעבים הם החולמים העומדים בתור.
כתבת סיפור מרגש והרשתי לעצמי להלביש לו מסכה כיאה לחג פורים.