ערך השיוויון בסדר פסח

איתן ולקוראים. הרי ההגדה או האגדה על שוויון שבקיבוץ ובדת. 

הנדון: שוויון ליל הסדר, לחמא ענייא ומצה שמורה=סלט.

לגבי ערך השוויון(?) של ליל הסדר ושאר ימי חג הפסח.



איני יודעת בודאות את מקור הביטוי הארמי הזה.

" לחמא ענייא".

הוא אינו מופיע בתורה.ייתכן

שהכוונה למצות =-לחמא ענייא.

מאידך,

מי שמתמצא במושג ובאכילה של " מצה שמורה" תכל'ס.

מן הסתם גם מודע למחירה.

מצה שמורה עבודת יד

 היא בדיוק ההפך מ"לחמא ענייא".

היא מצרך מזון יקר.ולא שווה לכל נפש.

בחב"ד

בתי חב"דניקית יותר קדושה מהאפיפיור

("האפיפיור אדם קדוש-שותה הוא יין לא ייבוש)

,נוהגים לאכול רק מצות שמורות.

כשהתגוררתי בקיבוץ של השמוץ, קיבלנו לפני כל פסח

חבילה עם דוגמיות של מצות שמורות מחבדניק צפתי 

שהקים עמותה בשם "ופרצת" אשר מטרתה שמירת הקשר

בין חברי קיבוצים וחב"ד.

חוץ מהדיסוננס בין לחמא ענייא והמצה  

השמורה המיוחסת והיקרה..



איני מודעת לסיבה ולמקור של הנ"ל.

אבל מצה זו אינה אכילה!

עדיף לכרסם קרטון או
                                                                                                                                                                                                            לאכול כל מצה"פושטית.
ומעבר לכך.

אסור ,אסור לטבול מצות או להכין מהן מצע בראטן.

לא יודעת מה הסיבה. משהו כמו איסור טבילה

(לא במקווה ולא בקערה).  



והערה: חמץ אינו ליכלוך וליכלוך אינו חמץ.

אז בשביל מה לבער את החמץ?

-במקום לבער את הבערות.



מאחלת חופש אמת- בחג החרות.



 

לעפיפונה היקרה,



אני מבין שאת סובלת מחזרתה של בתך בתשובה, וגם שסבלת בעזיבתך את הקיבוץ. גם בני חוזר בתשובה וגם אני עזבתי קיבוץ.



אבל זה לא שייך לנושא שלפנינו. ערך השיוויון קיים בחברה האנושית גם אם הוא לא מקויים במאה אחוז בחברה זו או אחרת.



אני רציתי להראות שחז"ל היו מודעים לערך הזה, בעזרת המשנה שהבאתי (יש עוד דוגמאות)



הערה: לדעתי בקיבוץ הישן מימשו את ערך השיוויון יותר מבכל חברה אחרת שאני מכיר.



סוף שבוע נעים



איתן

לאיתן היקר.

 1. ההיפך הוא הנכון! אני לא סובלת מכך שעזבתי קיבוץ!

אני מתחילה לחוש מיום ליום תחושה שך יציאה מעבדות לחירות!!!!
 




 

לאיתן,

אתה  מזכיר  את  ימי  המשנה....         אך  בימינו  אלו ישנן

  מצוות  שנעשות  על ידי  עושיהן  ברצון  ולפי  בחירתם!!

לדעתי ה'שוויון'  הוא  אוטופיה   : אין  אנו  שווים  לא  במראינו,  

לא  באופינו, לא  באמונותינו  ולא  כולנו  מקפידים  על  המצוות...

לכן  יש  לדאוג  יותר ל"שוויון  הזדמנוית" :לתת  לאנשים  הזדמנויות

לשפר  את  מצבם  ולבחור  אם  רצונם  "לשמור  מצוות".

 הזמנת  עניים  לליל  הסדר---  מעמיקה,  לדעתי,  את  אי  השוויון:

הזמנת  הנצרך  לבית  עורך  הסדר  גורמת  להרגשת  הפערים.

   שבת  שלום    וחג  אביב  נעים.     מעליזה

לעפיפונה,

הדיסוננס שאת מציינת בין השם 'לחמא ענייא' למצה השמורה היקרה, הוא פרי הזמן האחרון.

בבחרותי - לא הייתי בקיבוץ אלא בעיר במשפחה דתית. ופלצנות של מצה שמורה לא היתה קיימת ! אמנם היה משהו כזה אבל לא ניתנה לו חשיבות כזו ולכן גם לא הייתה יקרה במיוחד.

זה מתקשר להרבה 'מצוות' עלק שנהוגות כיום ולא היו בעבר.

תופעות של התחרדות למראה ללא תוכן פשו לאחרונה מאד.

כדי לחדד כדאי לקרוא עד כמה היו נדירות הישיבות ותלמידי הישיבה עד המאה ה 20.

בעוד העם היה דתי ברובו.