תמונתך

תמונתך,



אהבתי את שירך,

אך גם חשתי דחיה,

מאותו קונפליקט החוזר שוב ושוב בשירייך.



המשיכה אל האהוב (לשעבר?) "מבטך הקסום"

מול הריחוק ממנו: לא ראיתי אותך, זה דמיון שלי, משחק איתי.

ובכלל זה הכותרת: תמונתך - אלו היחסים אתו, לא ממש אתו, אלא עם תמונתו.



אין מה לומר, זהו הנושא שלך - ההיקרעות בין משיכה לריחוק, בין רצון לקירבה לפחד מקירבה,

ובעיקר חוסר אונים חוסר עשייה כלשהי להגשמת החלום...

מה יהיה?

כל מה שכתבתי נכתב מהמון סימפטיה אלייך, אבל זה קשה לקריאה...

 

ערב    טוב  איתן.  כבר  לילה.  אתה  צודק  בכל  מילה.  מה יהיה ?  יהיה  טוב  איתן.  כי   שינוי  ענק  הוא  ביכולת  להבין  שיש  בעיה.  ולטפל  בה.  זה  צעד  ראשון.  אני  כותבת  ולרגשות  פתאום  יש  קול.  הם  מדברים  אז  אפשר להבין

שיר  ספציפי  לא  ממש  מאותה  שורה.  כתבתי  על  תמונה של  בן  אדם  זר  לגמרי.  משהו  תפס  אותי  חזק  בחיוכו   ומבטו.

המון  המון  תודות  לך  מכל  הלב.  ולילה  טוב  .  ילנה.

           לילנה תמונתו שזורה בעיני 

            הנמענת החולמת ההוזה שישוב

            קסם תמונתו  תלווה בחיבה את

              חייה.    

חוויה משותפת להרבה אוהבים. אנו רואים מישהו ותמונתו ניצרבת בתודעתנו. מה שראינו תלוי בנו ובמה שאנו מחפשים בחיים. האם תמונתה תתעצם? ואולי זה רק הדמיון שמשחק את תפקידו וכחלוף הזמן תשתנה גם התמונה. שישאר לתמיד הקסם הראשוני...