המונותיאיזם חלק ג
משה יהלום טוען כי לאור ההבדלים הגדולים בין האלילות הפוליתיאיסטית לא יתכן שצמח ממנה המונותיאיזם.[1] בניגוד למקובל במזרח הקדום אף מנהיג ישראלי לא נהפך לאל. אלוהי ישראל אינו מעוניין במתנות בניגוד לאלוהי העמים . הוא אינו אוכל ואינו שותה, אינו מקיים יחסי מין ולא מעמיד צאצאים[2].
לָמָּה־לִּי רֹב־זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי:
הגישה שתוצג בעבודה זו, היא גישתו של ישראל קנוהל, והיא קרובה לגישה ההתפתחותית. מצד אחד קנוהל מציג את לידת המונותיאיזם, כמהפכה רוחנית, וכרעיון המהפכני של אחנתון במאה הרביעית של האלף השני לפנה"ס, שהשפיעה על משה והלוויים, אשר הביאו אותה לכנען בבריחתם ממצרים. מצד שני קנוהל עוקב אחר שלבי התפתחותה ומאבקה של אמונת ה' עם האמונה האלילית הישראלית, תוך שהוא מבליט את המשותף ביניהן ואת השתלטותה ההדרגתית של אמונת ה'.
פרק א': חדירת אמונת "אל" ואמונת ה' לארץ ישראל
במרכז אמונתם של האבות, אשר הגיעו מחרן, עמדה ישות אלוהית הקרויה "אל", או בצירופים מורכבים יותר המכילים את היסוד אל , אל אלהי ישראל (שם, ל"ג, כ), "אל בית-אל" (שם, לא, יג, לה, ז; "אל עליון", יד,כ –כג; "אל עולם" כא,לג).
לעומת זאת במרכז אמונתם של הקבוצה האתנית שבאה ממצריים, קבוצת העברים הלוויים,עמד האל יה-וה, ובמשך דורות הם נאבקו על האמונה הישראלית.
קנוהל טוען כי הכתוב בשמות ו' מחזק את הקביעה שהאבות עבדו ל"אל" כאשר אלוהים אומר למשה: "וארא אל אברהם, אל יצחק, ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם" ואכן בבראשית י"ז, א; לה, יא; מח, ג – האל מתגלה בשם אל-שדי[3]. כלומר האבות לא הכירו את יהוה.
קאסוטו הטעים את העובדה, שניתן למצוא בבראשית, את הצירופים: בית-אל, אל עליון, ואל עולם[4]. לדעת קאסוטו עובדות אלו מוכיחות שמקורם של צירופים אלו הוא בזיהויים של האלים הזרים אשר נעבדו ע"י תושבי הארץ הקודמים, עם ה'.[5]כלומר גם קאסוטו מסכים עם הדעה שהיו אלו שמות של אלים זרים בשלב קדום של חיי העם, שמאוחר יותר זוהו עם אלוהי ישראל – ה'.
קנוהל מסיק כי במרכז אמונתם של ראשוני הישראלים שהגיעו מחרן והתיישבו בארץ כנען עמדה הישות האלוהית "אל" שהוא אבי משפחת האלים הכנענית. קבוצה זו פגשה בכנען קבוצה אחרת של כנענים שברחו ממצרים 100 – 200 שנה לפני בריחת משה והלויים, שאף הם עבדו את אלי כנען.
לדעתו השם "ישראל" שהפך לשמו של עמנו, נובע מהישות האלוהית "אל". מ"ישר" נגזר הפועל "שרר" המבטא שלטון ושררה: "וישר אבימלך על ישראל שלוש שנים" )שופ, ט, כב) וראה ישעיהו לב, א: "הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ־מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ". השם ישראל דומה לשמות ישמעאל, ירחמאל, יחזקאל אשר בכולם באה המילה "אל" כנושא, וקודם לה פועל המשמש כנשוא. הפירוש הנפוץ שיש כאן שינוי של שמו של יעקב אינו מתקבל על הדעת לפי קנוהל, כי המילה "אל" הופכת בדרך זו למושא. בנוסף על כך יש כאן קושי תיאולוגי: האם אל יכול להכשל במאבקו עם אדם?[6]
מחזור סיפורי יעקב יכול להדגים היטב כיצד שתי המסורות – זו של "אל" וזו של ה' נאבקו ביניהן, אך על כך תקראו בנספח א. [1] יהלום, אלוהים, עמ' 33[2] שם, עמ' 23[3] מרגלית ב', סבור כי "אל שדי" היה האל של האבות שהגיעו כ"שבטי יעקב" מאיזור חרן. הוא היה אלוהי הנוודים הפסטורליים, שמושבו היה ביוון מצולות, בנבכי נהרות ואפיקי תהומות. לדעתו אל שדי אינו זהה לאל האוגריתי, אבי הפנתיאון, הוא אל המים המתוקים שבלעדיו אין חיים לנווד ומקנהו. (מרגלית, "לסוגיית 'יהווה ואשרתו', בית מקרא, שנה מ', קמג, עמ', 382.).[4] מיילס טוען כי כי שם העצם השמי "אל" הוא כללי ופרטי גם יחד. כשם עצם כללי, זהו המונח הרחב ביותר לאלוהות בכל המזרח הקדום. כשם עצם פרטי בפנתיאון הכנעני, הוא ציין את אלוהי השמיים, או "אל עליון" אל ששליטתו בטבע ובחברה היתה הנרחבת ביותר. (מיילס ג', אלוהים ביוגרפיה, עמ' 72).[5] קאסוטו, 1932, עמ' 76 - 77[6] קנוהל, עמ' 69 – 71.
לָמָּה־לִּי רֹב־זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי:
הגישה שתוצג בעבודה זו, היא גישתו של ישראל קנוהל, והיא קרובה לגישה ההתפתחותית. מצד אחד קנוהל מציג את לידת המונותיאיזם, כמהפכה רוחנית, וכרעיון המהפכני של אחנתון במאה הרביעית של האלף השני לפנה"ס, שהשפיעה על משה והלוויים, אשר הביאו אותה לכנען בבריחתם ממצרים. מצד שני קנוהל עוקב אחר שלבי התפתחותה ומאבקה של אמונת ה' עם האמונה האלילית הישראלית, תוך שהוא מבליט את המשותף ביניהן ואת השתלטותה ההדרגתית של אמונת ה'.
פרק א': חדירת אמונת "אל" ואמונת ה' לארץ ישראל
במרכז אמונתם של האבות, אשר הגיעו מחרן, עמדה ישות אלוהית הקרויה "אל", או בצירופים מורכבים יותר המכילים את היסוד אל , אל אלהי ישראל (שם, ל"ג, כ), "אל בית-אל" (שם, לא, יג, לה, ז; "אל עליון", יד,כ –כג; "אל עולם" כא,לג).
לעומת זאת במרכז אמונתם של הקבוצה האתנית שבאה ממצריים, קבוצת העברים הלוויים,עמד האל יה-וה, ובמשך דורות הם נאבקו על האמונה הישראלית.
קנוהל טוען כי הכתוב בשמות ו' מחזק את הקביעה שהאבות עבדו ל"אל" כאשר אלוהים אומר למשה: "וארא אל אברהם, אל יצחק, ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם" ואכן בבראשית י"ז, א; לה, יא; מח, ג – האל מתגלה בשם אל-שדי[3]. כלומר האבות לא הכירו את יהוה.
קאסוטו הטעים את העובדה, שניתן למצוא בבראשית, את הצירופים: בית-אל, אל עליון, ואל עולם[4]. לדעת קאסוטו עובדות אלו מוכיחות שמקורם של צירופים אלו הוא בזיהויים של האלים הזרים אשר נעבדו ע"י תושבי הארץ הקודמים, עם ה'.[5]כלומר גם קאסוטו מסכים עם הדעה שהיו אלו שמות של אלים זרים בשלב קדום של חיי העם, שמאוחר יותר זוהו עם אלוהי ישראל – ה'.
קנוהל מסיק כי במרכז אמונתם של ראשוני הישראלים שהגיעו מחרן והתיישבו בארץ כנען עמדה הישות האלוהית "אל" שהוא אבי משפחת האלים הכנענית. קבוצה זו פגשה בכנען קבוצה אחרת של כנענים שברחו ממצרים 100 – 200 שנה לפני בריחת משה והלויים, שאף הם עבדו את אלי כנען.
לדעתו השם "ישראל" שהפך לשמו של עמנו, נובע מהישות האלוהית "אל". מ"ישר" נגזר הפועל "שרר" המבטא שלטון ושררה: "וישר אבימלך על ישראל שלוש שנים" )שופ, ט, כב) וראה ישעיהו לב, א: "הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ־מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ". השם ישראל דומה לשמות ישמעאל, ירחמאל, יחזקאל אשר בכולם באה המילה "אל" כנושא, וקודם לה פועל המשמש כנשוא. הפירוש הנפוץ שיש כאן שינוי של שמו של יעקב אינו מתקבל על הדעת לפי קנוהל, כי המילה "אל" הופכת בדרך זו למושא. בנוסף על כך יש כאן קושי תיאולוגי: האם אל יכול להכשל במאבקו עם אדם?[6]
מחזור סיפורי יעקב יכול להדגים היטב כיצד שתי המסורות – זו של "אל" וזו של ה' נאבקו ביניהן, אך על כך תקראו בנספח א. [1] יהלום, אלוהים, עמ' 33[2] שם, עמ' 23[3] מרגלית ב', סבור כי "אל שדי" היה האל של האבות שהגיעו כ"שבטי יעקב" מאיזור חרן. הוא היה אלוהי הנוודים הפסטורליים, שמושבו היה ביוון מצולות, בנבכי נהרות ואפיקי תהומות. לדעתו אל שדי אינו זהה לאל האוגריתי, אבי הפנתיאון, הוא אל המים המתוקים שבלעדיו אין חיים לנווד ומקנהו. (מרגלית, "לסוגיית 'יהווה ואשרתו', בית מקרא, שנה מ', קמג, עמ', 382.).[4] מיילס טוען כי כי שם העצם השמי "אל" הוא כללי ופרטי גם יחד. כשם עצם כללי, זהו המונח הרחב ביותר לאלוהות בכל המזרח הקדום. כשם עצם פרטי בפנתיאון הכנעני, הוא ציין את אלוהי השמיים, או "אל עליון" אל ששליטתו בטבע ובחברה היתה הנרחבת ביותר. (מיילס ג', אלוהים ביוגרפיה, עמ' 72).[5] קאסוטו, 1932, עמ' 76 - 77[6] קנוהל, עמ' 69 – 71.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
מסמן ומרמז על מאבק המשך יהודה את ישראל?!?
יכול מאד להיות שהמאבק בין שתי האמונות נמשך גם בתקופת המלכות. נראה לי שממלכת הצפון הייתה יותר אלילית מיהודה.
אך יש ליזכור מנין-באו- הסופרים,
עד כדי שיש לי נטייה-אישית לחשוב
ש״׳היעלמות״׳שיבטיי-ישראל הינה:
מזימה סיפורית מיתית לחלוטין..
ש״׳משתרתת״׳שוב את אותן המטרות
שעליהן הירחבת בחיבורך:ניצחון הלוויים
ועוד לא אמרתי כלום על״׳אחינו״׳הפלשתינאים?!?
(((אנא בטובך זכור שדברי הינם השערות המבוססות על אינטואיציה יותר מאשר על השכלה כמוך!!!תודה)))