מי אני?

אני רמזי, בן 20. יש לי בעיית זהות. אני לא יודע מי אני באמת אני לא יודע מי העם שלי אני לא יודע מה הדת שלי אני אבוד במחשובותיי אם המצב לא היה נואש עד כדי שיגעון לא הייתי כותב כל האנשים אליהם פניתי לא יכלו לעזור לי או לתת לי תשובה משכנעת ולכן אני כותב ומבקש עזרה עזרו לי להגדיר את מעמדי מי אני? מי הוא העם שלי. לאיזה לאום אני שייך? האם אני ערבי? האם אני דרוזי. האם אני מוסלמי? האם אני נוצרי. האם אני יהודי? אנא !! עזרו לי !! מישהו חייב לעזור לי אני יודע שמשימה זו קשה והסיכוי למצוא תשובה או פתרון שווה לסיכוי למצוא מחט בערימה של שחת. אך אין לי ברירה ואתם האחרונים שאולי יעזרו לי להגדיר את מעמדי. הנה הסיפור לפניכם: סבי מצד אימי היה דרוזי. סבתא מצד אימי היתה יהודיה. סבא התאהב בסבתא וחטף אותה מבית הוריה ולקח אותה לכפר הודלדתו בגליל שם חיו כדרוזים לכל דבר. סבתא התלבשה כדרוזית קיימה אורח חיים דרוזי,[ סבא היה דרוזי אדוק ומשך את סבתא אחריו. היא כמעט שכחה את משפחתה היהודית החרדית האדוקה. הם ניתקו עמה את כל הקשרים. מצב זה נמשך עד להולדתה של אימי. אימי נולדה בכפר הגלילי של הוריה וכשגדלה החילה לשאול שאלות שהציקו לה. מדוע הוריה לא סיפרו לה בכלל על המשפחה של אימה. בטח לאימה היתה משפחה: הורים, אחים, אחיות,דודים ועוד.... איפה הם? מדוע מסתירים ממני דברים חשובים מדוע אין מדברים על משפחתה של אימי? מי הם סבא וסבתא מצד אימא? מדוע היא רואה סביבה רק דרוזים? היא ידעה כי אימה אינה דרוזית במקור אז מה היא. מי היא? מדוע היא מדליקה נירות בערב שבת? מדוע אינה עובדת ואינה מדליקה אש בשבת? מדוע היא קוראת כל הזמן בספרון קטן עם הכותרת "תהילים."? היא שאלה, היא חקרה, אך תשובה לא מצאה. באחד הימים נתקלה באלבום תמונות ישן ובו ראתה תמונות של אנשים אחרים שלא הכירה בכלל. לבושים בצורה מוזרה שאינה מוכרת לה. פנתה לאימה וביקשה תשובות. האם ניסתה להתחמק ממתן תשובה ממצא ומשכנעת. היא לא רצתה לגלות את הסוד. סבתא החלה לבכות ואמרה: "זה היה מזמן...לא כדאי להיכנס לכל הסיפור..אם אבא ידע שיש אלבום כזה הוא מאוד יכעס. אנא....תפסיקי לשאול שאלות !!". אימא עמדה על כך שיספורו לה את כל האמת ללא פשרות. סבתא החלה לספר: "זה היה הרבה זמן לפני שנולדת. מאוד קשה לי לחזור לכל הזיכרונות האלה...אני מנסה לשכוח...כל חיי נסיתי לדחוק את העניין ולשכוח..אבל אם אין ברירה אז אני אספר לך את כל הסיפור: "נולדתי להורים יהודיים חרדים וגרנו בעיר בני ברק.אני הייתי הבכורה, אחריי נולדו להורים שלי 10 ילדים. התחנכתי במוסדות חרדיים. בהיותי בת 15 למדתי בסמינר למורות השיייך לישבת פונוביץ. באד הימים ראיתי בחור צעיר שעבד בגינה של הסמינר. הוא היה צעיר, יפה וחסון, לבוש במכנסיים קצרים וגופייה רטובה כולה מזיעה. הוא לא שם לב אלי אך אני לא יכולתי לא להביט אליו. התחלתי להתעכב ליד הבחור ולהביט אליו. זה היה המנהג היומי שלי...באחד הימים הבחור הרגיש במבטיי וחייך בלי לאומר מילה. וכך זה נמשך תקופה מסויימת. רק חיוכים. לאחר מכן היו מלים כמו : בוקר טוב מה נשמע?