זיכרון של רגע מסויים
פילסתי מעבר בין קני הסוף כפי שנהגתי לעשות בכל אחד מביקורי במקום. החוחיות נהגו לקנן במקום ואני חיפשתי את הקנים. מצאתי כמה קינים עם ביצים אולם אותי עניינו הקינים עם הגוזלים . החיפוש לא נשא פרי ולא מצאתי אפילו קן אחד עם גוזלים לרפואה. יצאתי מהסבך חבול ושרוט אולם הדבר לא מנע בעדי לחזור שוב ושוב לסבך המעובה.
המשכתי הלאה לאורך הגדה ולרגע היה נדמה לי שאני שומע צחקוקים. . חשבתי שהטבע מתעתע בי . לא תיארתי לעצמי שאיזה שהוא יצור אנושי יעז לחדור לתוך הסבך. בצעדים חרישים התקרבתי אל המקום שממנו בקע הקול. הוא שכב שם על הקרקע כשפלג גופו התחתון ערום. לפי המדים הבנתי שהוא חייל. לידו שכבה שרועה על גבה מטרונית שמנמנה (בלשון המעטה) שהפליטה מפיה הברות בפולנית. "ממזרים" חשבתי בליבי . לא מצאו מקום אחר להזדיין בו אלא בחצר האחורית שלי. ? הם הרגישו כנראה בנוכחותו של אדם זר למרות שלא יכלו לראות אותי.. הרעש של קנה הסוף שנשבר הבהיר לי כי הממזרים מתלבשים ותכף יצאו לחפש את הזר שהפריע את מנוחתם. אני כבר לא הייתי שם .
בריאות ואושר יעקב ידידי. נדב.
הוא היה נוף ילדותי ושל רבים אחרים שבילינו בו את זמננו החופשי
הילדים של אז היו חכמים הם ידעו לספר גם שאבא מנצח את אמה כל לילה ומצליח להשכיב אותה חזק למיטה. איזה אבא גיבור
מנעורי בו ביליתי רבות,,וזכורים לי ימים יפים לנוגה הירח,,גם שיט על הירקון חלק מבילואי
יופי של חויה עברת,
אני לא גרתי סמוך לירקון אבל ביליתי שם
זמנים נעמים עם משפחתי
אלו זיכרונות ילדות שלא נשכחים