יציאות --יריד יום הזכרון

יציאות --התפנה מינוי חינמי במקום טוב ורב שנים ליום הזכרון הבא ---בוקר --עם ישראל נוהר בהמוניו לבתי הקברות --קרית שאול --חיילות מחלקות זרים לכל דיכפין --תג לחולצה ובקבוק מים לרוויה --עברנו את הקבלה ??? לא --יש עוד --שיריונרים של חב"ד אלה מטנק המצוות שחלקם כלל לא טורחים להתגייס -חמושים בתפילין מבצעים מרדף מצוות אחרי המבקרים התמימים --וזהו ??? הצחקתם --קבוצה שניה של אותה יחידת חב"ד חלקת חוטים אדומים לזרועות--חבריא הגזמתם --כולה באתי להתיצב ליד קברות חברי נרצחי המשחתת אילת --למה לא תתנו לישיש שכוחותיו כבר תשו --לעבור בשקט בלי הטרדות זרות --לא רוצה פרחים- -נר אני מביא מהבית --מוותר על תפילין וחוטים אדומים -בקיצור --נמאסתם עם הגינונים --הנאומים המליצים -הפלצנים --תנו להתייחד בשקט ----אז הבנתי שהעם הזה אוהב ירידים --אז אני ביריד הזה יותר לא משתתף --יש לי בשנה עוד הרבה ימים פנויים -אבחר לי אחד כמו למשל בבקורי בקברות משפחתים אחרים --לא אוהב ירידים של מפזרי פרחים וחוטים אדומים - -בתמונה -
-הקבר של סבי שאני נקרא על שמו --המקום חסוי מסיבות מובנות
ביום שאנו מבכים את חיילינו , נרגין ראש ונשתתף בטכסים גם אם הם לא לפי הטקס שאנו רוצים או רגילין לו.. כך זה עם קברי המשפחה. איני אוהב את האבן הקרה שמתחתה כמה עצמות שאינן מדברות אלי. אני נוהג לפקוד את הקברים בימי הזיכרון רק משום שהם מביאים למקום את הקרובים. מפגש התיחדות עם הכאב. . הרב מקריא פסוקים מספר תהילים להביא את הקדושה לארוע. היד מונחת על הקבר הקר אבל הכאב לא עובר. הוא נישארואולי מתעצם.
למרות התאור הירידי,אני אוהבת לקרוא את סיגנון ותכן דבריך הפעם רק ציניים.מבינה מה שאתה אומר.עושים מיום הזיכרון חגיגה.כשאבי,שהיה חילוני,ניפטר,כל יום הגיעה קבוצה של דתיים מתפללים לביתנו.אמי חשבה שמשום שהיה בעל עמדה חשובה במושבה וטיפל בהם,כניראה לכן הם באים..בסוף השבעה הם דרשו ממנה כספים על כך שבאו להתפלל(לא היה חסר מניין גם בלעדיהם)היא פשוט היתה המומה.