הלל לא הלך ללוויה
הלל לא הלך ללווייתה של דודתו
פגשתי את הלל למחרת הלוויה ושאלתי אותו מדוע לא נסע ללווייתה של דודתו?
ראיתי שקשה לו לדבר על-כך, אבל לחצתי עליו "להוציא" את זה. אמרתי לו: "בכל זאת אלו היו הדודים הכי מכובדים שלך. דודך היה פרופסור להיסטוריה, הוא היה האורים והתומים של המשפחה, והיא הייתה העזר כנגדו. הרי כל המשפחה שלך העריצה אותם."
הלל כחכח בגרונו ואמר שלא הצליח להשתחרר מהעבודה. אמרתי לו שאני לא מאמין שזאת הסיבה. הלל התחיל לספר לי ששנתיים לפני מותה, ערכה דודתו יום הולדת גדול, שכל המשפחה המורחבת הוזמנה אליה. כאשר אשתו של הלל ניגשה אליה היא אמרה לה: "אותך אני לא מכירה", למרות שפגשה אותה בעבר. הלל הוסיף, "יכול להיות שהיא שכחה אותה בגלל גילה המתקדם. אבל למה להתנסח בצורה כל-כך גסה?". באותה מסיבה קרה עוד משהו שהשאיר על הלל רושם כמעט טראומטי. הדודה הזקנה קיבלה את רשות הדיבור, ועשתה מעין סקירה על המשפחה. תוך כדי סקירה היא הזכירה את אמו של הלל, ואז כדי שיהיה ברור על מי היא מדברת, היא אמרה: "אמא של שירה". שירה היא אחותו של הלל, שצעקה: "וגם אמא של הלל", אבל הדודה המשיכה בדבריה כאילו כלום לא קרה. כמובן שגם מאוחר יותר לא טרחה להתנצל.
הלל הוסיף: "כפי שאמרת הדוד והדודה הזו היו עמוד התווך של המשפחה, וימי ההולדת העגולים של הדוד, היו לאירועים כלל משפחתיים. אבל אני ואשתי לא מעולם לא הוזמנו."
שאלתי את הלל אם יש לו עוד בליבו עליהם?
הוא אמר לי: "תראה זה קשור לסיפור הקודם על היציאה ללימודים שסיפרתי לך. אני כבר בגיל 22 הלכתי להתייעץ עם הדוד, האם כדאי לי ללמוד היסטוריה. הוא אמר לי שיותר מתאים שאלמד חקלאות. הלכתי ללמוד היסטוריה 13 שנה מאוחר יותר. גם לאחר שעשיתי תואר ראשון ושני בתחומים שהוא התעניין בהם, הוא אף פעם לא שאל אותי על לימודי. כשביקשתי את עזרתו בעבודת תיזה על משפחתנו, הוא לא רצה לעזור לי בטענה שאין חומרים על משפחתנו. הוא עצמו החל כמה שנים מאוחר יותר לאסוף חומרים על משפחתנו כדי להוציא ספר עליה. הוא נפטר לפני שהספיק לכתוב את הספר, ואת החומרים שאסף ציווה לספרייה הלאומית." הלל הוסיף: "תראה אני כמעט לא הייתי קיים לגביהם, אז למה שאני אחלוק לה כבוד אחרון?"
שאלתי את הלל איך הוא מסביר את התופעה הזו? ראיתי שקשה לו, אבל בסוף הוא אמר לי: "אני מבחינתם הייתי הבן של צבי, האבא המוזר שלי, המאני-דפרסיבי, שעשה הרבה צרות למשפחה. למעשה אני די מנוכר לכל הצד במשפחה של אמא שלי. נדמה לי שבאופן בלתי מודע רובם חשים כך לגבי. זה לא רק ההסבר שלי למעמדי במשפחה, גם אשתי חושבת כך.
פגשתי את הלל למחרת הלוויה ושאלתי אותו מדוע לא נסע ללווייתה של דודתו?
ראיתי שקשה לו לדבר על-כך, אבל לחצתי עליו "להוציא" את זה. אמרתי לו: "בכל זאת אלו היו הדודים הכי מכובדים שלך. דודך היה פרופסור להיסטוריה, הוא היה האורים והתומים של המשפחה, והיא הייתה העזר כנגדו. הרי כל המשפחה שלך העריצה אותם."
הלל כחכח בגרונו ואמר שלא הצליח להשתחרר מהעבודה. אמרתי לו שאני לא מאמין שזאת הסיבה. הלל התחיל לספר לי ששנתיים לפני מותה, ערכה דודתו יום הולדת גדול, שכל המשפחה המורחבת הוזמנה אליה. כאשר אשתו של הלל ניגשה אליה היא אמרה לה: "אותך אני לא מכירה", למרות שפגשה אותה בעבר. הלל הוסיף, "יכול להיות שהיא שכחה אותה בגלל גילה המתקדם. אבל למה להתנסח בצורה כל-כך גסה?". באותה מסיבה קרה עוד משהו שהשאיר על הלל רושם כמעט טראומטי. הדודה הזקנה קיבלה את רשות הדיבור, ועשתה מעין סקירה על המשפחה. תוך כדי סקירה היא הזכירה את אמו של הלל, ואז כדי שיהיה ברור על מי היא מדברת, היא אמרה: "אמא של שירה". שירה היא אחותו של הלל, שצעקה: "וגם אמא של הלל", אבל הדודה המשיכה בדבריה כאילו כלום לא קרה. כמובן שגם מאוחר יותר לא טרחה להתנצל.
הלל הוסיף: "כפי שאמרת הדוד והדודה הזו היו עמוד התווך של המשפחה, וימי ההולדת העגולים של הדוד, היו לאירועים כלל משפחתיים. אבל אני ואשתי לא מעולם לא הוזמנו."
שאלתי את הלל אם יש לו עוד בליבו עליהם?
הוא אמר לי: "תראה זה קשור לסיפור הקודם על היציאה ללימודים שסיפרתי לך. אני כבר בגיל 22 הלכתי להתייעץ עם הדוד, האם כדאי לי ללמוד היסטוריה. הוא אמר לי שיותר מתאים שאלמד חקלאות. הלכתי ללמוד היסטוריה 13 שנה מאוחר יותר. גם לאחר שעשיתי תואר ראשון ושני בתחומים שהוא התעניין בהם, הוא אף פעם לא שאל אותי על לימודי. כשביקשתי את עזרתו בעבודת תיזה על משפחתנו, הוא לא רצה לעזור לי בטענה שאין חומרים על משפחתנו. הוא עצמו החל כמה שנים מאוחר יותר לאסוף חומרים על משפחתנו כדי להוציא ספר עליה. הוא נפטר לפני שהספיק לכתוב את הספר, ואת החומרים שאסף ציווה לספרייה הלאומית." הלל הוסיף: "תראה אני כמעט לא הייתי קיים לגביהם, אז למה שאני אחלוק לה כבוד אחרון?"
שאלתי את הלל איך הוא מסביר את התופעה הזו? ראיתי שקשה לו, אבל בסוף הוא אמר לי: "אני מבחינתם הייתי הבן של צבי, האבא המוזר שלי, המאני-דפרסיבי, שעשה הרבה צרות למשפחה. למעשה אני די מנוכר לכל הצד במשפחה של אמא שלי. נדמה לי שבאופן בלתי מודע רובם חשים כך לגבי. זה לא רק ההסבר שלי למעמדי במשפחה, גם אשתי חושבת כך.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
בכל משפחה קורים משברים, בחלקם 'משברונים' קטנים שאפשר
ללבן את סיבתם ולתקנם על ידי שיחה, או ויתור קל....ובחלקם---
צורבים וחודרים בכאב, ומפאת הכבוד או הגיל או סתם עקשנות,
אין הנוגעים בדבר מוכנים לברר עניינים.
ואיך אומר הפתגם: "משפחה לא בוחרים..."---אתה נולד בה ואתה
חלק ממנה....וזהו!
וכמו החיים, גם חיי ויחסי המשפחה הם מורכבים, יש בה , אהבה, קנאה,
פרגון או אי-פירגון, עלבון, הערצה או כעסים, כבוד או משקעים שהצטברו..
.וכל פרט מגיב על פי אופיו! תגובתו של הלל היתה שלא ללכת להלוויה.
עליזה