מגילת רות

טקסט מסורתי שיהודים חילוניים יכולים להזדהות אתו – מגילת רות
אנחנו כיהודים חילונים מודרניים מתקשים לפעמים למצוא טקס יהודי מסורתי שידבר אל ליבנו. להפך, הרבה טקסטים מסורתיים דוחים אותנו בלאומנות שלהם. הבעיה שלנו היא שאם נדחה את כל הספרות המסורתית, נפסיד את הרגשת השייכות שלנו לעם היהודי. זאת דעתי מכל מקום.
לכן אני שמח כל שנה להפגש בחג השבועות עם מגילת רות, כי זהו טקסט המכיל כל-כך הרבה ערכים שאני מזדהה עימם. הרקע ההיסטורי של המגילה כבר מזמן לנו הזדהות. המגילה נכתבה לדעת חוקרים כתגובה או מחאה על כפיית הגירוש של הנשים הנוכריות מבעליהן, ע"י עזרא הסופר, במאה החמישית לפנה"ס.
מהן התימות העיקריות של המגילה?
היחס לאחר – במגילה בולטת מאד הפתיחות המלאה של העם כלפי שתי הנשים הזרות. ישנה הערכה מלאה כלפי רות המואביה על כך שהתלוותה לחמותה, וישנה פתיחות גדולה כלפי רצונה להצטרף לעם היהודי. לא נדרשים ממנה טכסים כלשהם לצורך גיור. המחבר והעם בבית לחם מסתפקים בהצהרתה : "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי". הצהרה על רצונו של אדם להצטרף לעם היהודי, כקריטריון יחיד לגיור, הייתה נהוגה בתקופת המנדט הבריטי, וב-1958 הונהגה ע"י שר הפנים ברזילי, קיבוצניק מיגור, והחזיקה מעמד שלושה חודשים לפני שבן-גוריון גנז אותה. האם אין זה קריטריון יותר מתקדם ונכון מאשר הקריטריון הגזעני הנהוג היום?
במגילה יש הרבה תימות. למשל תימת החסד. כל הגיבורים שם גומלים חסד זה עם זה. הם עושים מעשים טובים זה כלפי זה הרבה מעבר לנדרש ע"י התורה או ההלכה. החל בהחלטתה של רות לא לעזוב את חמותה שנשארה לבדה, ללכת למקום זר ועם זר, למרות שהדבר מסכן את סיכוייה של רות להקים לה בית חדש. כלה במעשיו רבי החסד של בועז כלפי רות.
אני רוצה להרחיב את הדיבור על התימה הפמיניסטית שהיא כל-כך בולטת במגילה, עד שיש האומרים כי המגילה הזו נכתבה ע"י אשה. הסיטואציה שממנה המגילה יוצאת, היא של נשים שנשארו לבדן, כאשר כל הבעלים במשפחתן נפטרו. הן מחליטות לבדן על גורלן, ואינן פונות לגבר או כוהן דת שייעץ להן. למעשה רות היא המחליטה מה הן יעשו: " וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:(יז) בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוה לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:" זהו משפט שמגלם את כל הערכים של המגילה הזו.
כשהן מגיעות לבית לחם, הן מצליחות להתקיים כשתי נשים בודדות. אח"כ הן "מסמנות" את הגבר הנכון, בעז, שמתאים לגאול את רות מבדידותה ואת שתיהן מהמצב של חוסר כל נחלה להקים עליה את שם המשפחה שלהם. אין זה מעשה קל, כי אותו איש צריך להפריש חלקה מאדמתו שתקרא על שם של מישהו אחר. אבל הן אינן טועות באשר למהותו של האיש. כאשר הן רואות כי האיש אינו נוקט ביוזמה, הן נוקטות ביוזמה, לא כל-כך מקובלת, וממש כופות אותו להתחתן עם רות.
הבן שנולד לרות, הוא הבן של הנשים, הן וגורלן במרכז ואביו כמעט שלא נזכר:
וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יהוה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן: (יד) וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ יהוה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל: (טו) וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים: (טז) וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת:
אהבתיהצג רגשות נוספים
הגב

תגובות 0 אהבו 0

866

כתוב/י תגובה...