שבעת המינים
עם סיום 49 ימי "ספירת העומר", שהם שבעה שבועות מאז חג הפסח, מגיע חג השבועות,
שהוא השני בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות ) :בהם היו בני העם, מכל קצות הארץ,
עולים לרגל לירושלים, אל בית המקדש.....
לפני גלותם מהארץ, היה יסוד חייהם----החקלאות, עבודת האדמה, ובחג השבועות העלו את
ביכורי פירות ותנובת אדמתם אל הכוהנים במקדש. הביכורים היו משבעת גידולי השדה,
הכרם והמטע אשר בהם נשתבחה ארץ ישראל.
"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש"( דברים ח' ז').
החיטה: ממיני המזון החשובים בעולם, בימי קדם שימש הדגן מרכיב עיקרי בתזונת האדם והוא
סמל של שפע חקלאי.
השעורה: 'אחות' לחיטה מבחינה תזונאית, אבל נחשבה כמזון אופייני לבעלי חיים.
שני הדגנים מתוך שבעת המינים הם מעמודי התווך במבנה זה..והם נאספים ב--קציר!
הגפן : הכרם הוא בית גידולה. (קטיף הענבים הוא ה-בציר),מהפרות המפורסמים בעולם
מימים ימימה גם לאכילה (ענבים וצימוקים) וגם להפקת יינות.
התאנה: (אותה מלקטים) נאכלת טרייה , גם משומרת ("גרוגרת") וגם מיובשת ודחוסה ("דבלים")
רביעית במנין שבעת המינים ונחשבת ל"עץ הדעת" , הפרי שטעמו אדם וחוה ובכך חטאו את
חטאם הראשון. במקורות היהודיים מתוארים הגפן והתאנה כדימוי של חיי שלווה ושקט :
"...וישבו נאיש תחת גפנו ותחת תאנתו......"
הרימון: פרי מזין ובעל חשיבות במסורת היהודית. הוא מלא עסיס ומרובה גרעינים והוא סמל
מקובל לפריון, לשפע,ליופי ולחכמה,"ירבו זכויותינו כרימון..."הפרדת זרעיו מקליפתו נקראת 'פריטת הרימון'.
הזית: (נקטף ונאסף ב-מסיק) חשוב ביותר בהפקת השמן העשיר בתכונותיו הבריאותיות והמזינות,
הזית נאכל לאחר הכנה בצורות שונות. הזית היווה בסיס לאמצעי תאורה :אור הנר הוא סמל לאוירה המיוחדת של השבתות והחגים.. עצי הזית ה"זקנים" (שכבר אינם מניבים פרי) וה"גפת"(פסולת הזיתים לאחר סחיטת השמן-- ), משמשים לאש לחימום. הזית משמש לתעשית סבון, תכשירי ניקיון,תמרוקים ו' ומסמל את השלום והתקווה,
התמר: (קטיף התמר הוא ה-גדיד).עץ התמר ופריו הטעים, שנזכר גם כ"דבש,. הוא מוכר גם כאחד
מארבעת המינים בסוכות.. הגזע והענפים משמשים כחומרי גלם לבניה. הסיבים----לשזירת חבלים והעלים
לקליעת סלים, מחצלאות וכלים שונים הסירופ של התמר הוא הסילן.
כל אחד משבעת המינים קשור בעונת-שנה חקלאית: והם מבשילים לאורך השנה, החל מהבשלת הדגנים באביב ועד הבשלת הזית והתמר בסתיו.המשותף לכל שבעת המינים שהם ניתנים לשמירה לפרקי זמן ארוכים, כך שאפשר להסתמך עליהם כמקור קבוע של מזון גם בחודשים שאין בהם תוצרת חקלאית.
מכינים מהם ריבות. מרקחות, ממרחים, לפתנים, דברי מאפה שונים. ו'משתפים' אותם במאכלים ובבישולים שונים,
גם כשימורים, מיצים, וכו'...
המסורת היהודית מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים: לכל אחד מהמינים מוקדשת ברכה.
ענפי הזית, סמל השלום, מעטרים את המנורה בסמל המדינה.. ואת סמלי צ.ה.ל. השונים.
כבר בימים קדומים היו שבעת המינים השראה לאומנים העבודותיהם וביצירותיהם: בקישוטי מבנים, בפסיפסים,
בעבודות כסף, נחושת וזהב, בגילופי עץ ובמטבעות שונים. אומנות שבהם מעוצבים הפירות וחלקי העציפ המניבים אותם. מעליזה
מעניין לקרוא.מידע חשוב.
תודה רבה לך ,טובה , על תשומת ליבך ועל תגובתך.
בשיחות שאני עורכת במסגרת התנדבויותי, אני נוכחת
שיש בינינו אנשים שאינם בקיאים בדברים שאנו מזכירים
ושעליהם אנו מספרים...ולכן חשבתי להזכיר דברים כאלה
במסגרת הבלוגים שמזמן לנו אתר "מוטקה".
ערב נעים לך וכל טוב מעליזה
נהניתי מאד והישכלתי רבות-פוסט מרתק ומעשיר
ועתה לאבל המשבית שמחות-ולא אני אמרתי:
מעת שהוקם בית המיקדש ממלכות יהודה וישראל
היו ממלכה מאוחדת לפרק זמן מיזערי על גבול זניח:
לדאבון לב חלק מאיתנו-ואותו סיכסוך בן אלפיים שלא
להרחיבו עוד ליפני הקמת המיקדש-בן3000שנים
אליפות בשימור של סיכסוך ומחלוקות-וכל שרציתי
להעיר ולהאיר את החושך - יותר שנים לא קויימו
הרגלים בישראל כי אם רק ביהודה-וזו עובדה...
העתיד מי יישוריינו?!? הלוואיי אמן שנשכיל-חג-שמח
תודה רבה על תגובתך ועל הערותיך,
לדעתי, המקדש, עליו אנו מדברים הוא סמל לימים ההם!
בארצות הגולה מילאו בתי הכנסת את מקומות התפילה ואת
'העשיה' הדתית' בהצלחה מרובה...וכמובן גם בימינו, פה בארצנו.
עם ישראל, מאז היותו לעם---- שרוי יותר מידי במלחמות.......
וכבר הגיע הזמן לחיות בשלווה ובשקט.
הבעיה היא שאויבינו מתנגדים להיותנו כאן, ויהיה עלינו
תמיד לעמוד על המשמר ולדאוג לבטחוננו.. בכל גבול
שיעבור בינינו. אך כפי שאמרת, 'אין לחזות את העתיד.'..
ועיקר הדברים: עלינו ללמוד לחיות יחד, בינינו לבין עצמנו,
ללמוד להדבר, 'ל'פרגן' , להתחשב ולכבד איש את רעהו,
כי ה"ביחד" הוא הכח המניע והמוביל ! !!!
בתקווה לבשורות טובות ולתקווה לעתיד טוב יותר,
ערב טוב מעליזה.