מוטקה > בלוגים > איתנקה > האם קיבלנו חינוך טוב?

האם קיבלנו חינוך טוב?

האם קיבלנו חינוך טוב?
השאלה הזו עלתה בפורום של בני קיבוץ הנושקים היום את גיל ה-70, כלומר היא מתייחסת לחינוך שקיבלנו בקיבוץ, בשנות החמישים-תחילת שנות השישים.
זאת שאלה מורכבת קודם כל כי היא מחייבת לעשות הכללות, וכמובן שיש הרבה יוצאים מן הכלל, ולכל אחד יש את ההתנסות האישית שלו.
נתחיל מהדברים הטובים.
קיבלנו חינוך לחיי עבודה מגיל צעיר, העבודה הייתה קריטריון להערכה של חברים ושל עמיתינו. רובנו נהיינו אנשי עבודה מסורים, המתפרנסים בכבוד, אנשים עם אחריות, וכל הערכים הללו זרמו אלינו באופן טבעי מעולם המבוגרים.
הקנו לנו ערכים לאומיים. רוב רובנו ציונים בהשקפתנו, וחיים בארץ. הגברים בינינו הלכו ליחידות קרביות ותרמו את חלקם במלחמות ישראל. לרובנו ישנה השקפה שמאלית בסכסוך הישראלי-פלשתיני ואין זה מקרה. אנחנו גדלנו על הערך של אחוות עמים.
הקנו לנו גם ערכים חברתיים (סוציאליסטים) – שוויון שותפות ועזרה הדדית. רובנו עדיין מאמינים בערכים הללו, למרות השינויים שחלו בקיבוץ. הקפיטליזם החזירי רחוק מאתנו.
עד כאן אלו בעיקר ערכים קולקטיביים שמבחינתם החינוך שלנו לדעתי היה טוב וגם בדרך כלל הצליח.
במישור השני – חינוך לפיתוח העצמיות – לא נראה לי שהחינוך שלנו הצליח. קודם כל זאת לא זאת הייתה המטרה שלו. כפי שאמר פעם בן-דודי: "אותנו חינכו להמשיך את הענף בו עבדנו לפני הצבא." אנחנו נקראנו גם "דור ההמשך". אנחנו, פרט ליוצאים מן הכלל לא חשבנו "מה אנו רוצים להיות כשנהייה גדולים". לא חשבנו כמעט במה אנחנו מוכשרים, מה נטיות ליבנו, איזו קריירה אנו רוצים וכו'. לכן גם בבית ספר הקיבוצי לא עשו בחינות בגרות.
רובנו הגיעו לבסוף למקצוע שרצינו בו, אבל זה לקח לנו שנים ארוכות לברר לעצמנו במה אנו רוצים להתמחות, ולכן הישגינו היו צנועים. בני המחזור העירוניים שלי בצבא, הלכו ללימודים מיד בתום הסדיר. לי זה לקח 15 שנים לברר מה אני רוצה ללמוד ולעשות.
מישור שלישי – לא חינכו אותנו לדיאלוג פתוח, לחשיפת מחשבות, לבירור אינטלקטואלי. אולי זה נובע מכך שברוב התנועות הקיבוציות הייתה "קולקטיביות רעיונית" פחות או יותר, אולי זה נובע מכך שהחשיבו רק את חיי העבודה, (היה אצלנו פתגם מוזר: "רק סוסים חושבים") שנאו התפלספות. אולי זה נובע מכך שבחיים צמודים כמו שהיו לנו, מאד מפחדים מחשיפה.
אם לסכם את דעתי בנושא אומר כי לדעתי אנחנו קיבלנו חינוך לערכים קולקטיביים ולא לערכים אישייים אינדיבידואליים.
בערכים קולקטיביים כוונתי לערכים לאומיים כגון התמסרות למדינה בצבא, בהתיישבות (4 בני כיתה שלי יושבים במרום הגולן מ-67. התמסרות לחברה בעיקר הקיבוצית - מילוי תפקידים שונים, שמירה על ערכי השיוויון השיתוף והסתפקות במועט.
ב"ערכים אישיים" אני מתכוון לכך שלא הכווינו אותנו למצוא תחום עיסוק, קריירה וכו'. נכון שהיו לא מעטים שעשו קריירה למרות שלא כיוונו אותנו לכך, אבל היו הרבה שלא מצאו את המסלול שלהם, או מצאו אותו מאוחר מאד. בנוסף ב"ערכים אישיים", אני מתכוון שלא כיוונו אותנו לעזרה לחלש והיו הרבה מקרים של התעללות בחלשים בילדי החוץ, כאשר המחנכים מתעלמים מהם. לדעתי גם לא כיוונו אותנו לעזרה חלשים והרבה פעמים היה לעג לחלשים. כל הנושא של יחסי אנוש הוזנח ע"י מחנכינו. על חינוך לזוגיות בכלל אין מה לדבר.

כמובן, שאלו הכללות, וכאמור יש לא מעט יוצאים מהכלל.
איתן קליש

תגובות 1 אהבו 0

797