יציאות -מה לי ולסבתות תימניות ---

שנות החמישים --צפון תל אביב --משולש רחובות ירמיהו --ישעיהו --הירקון --כאן שלטה השכונה --כנופיה --ילדים מרחובות סמוכים --שנשמרו לנפשם --פשוט נמנעו לעבור שם ---מודה הייתי חבר זוטר בחבורה --היה כבוד למבוגרים בני הבר מצוה היתה שרשרת פיקוד ---אנחנו הקטינים שמשנו חיילים מהשורה---והיו חצרות --בהם היו עצי פרי --ענבים --גויבות שזיפים --וגם חדירות מעבר לגבול הירקון שם כבר היו אבטיחים --סברס ותירס --על מעללנו אז יש חוקי תיישנות ---לא גנבנו --כך קוראים לזה היום -סילקנו --המשפט היה כזה --למשל בואו הולכים לסלק גויבות משכון סלע --הכוונה לרחוב אבן גבירול --אגב גם היום יש שם גויבות ואין קוטף--החננות קונים בסופר ---והיו כמה משפחות של בני תימן -חצרות גינות -הרבה ילדים -חברים --ועצי תותים --והאמהות נהגו לחלק לכולם למרות המחסור והצנע --פרוסת לחם שחור מרוחה במרגרינה וסחוג --הגינות נעלמו --יש חניות למכוניות פלצניות --בקיצור --אני עד היום יש לי כבוד גדול לאם תימניה--תמיד נזכר באותה פרוסה טעימה---
סבתוש חרמון --זקנה זקנה --מתקרבת אל שולחני בסינימטק --ממהר לפנות עתונים מהכסא לידי --יושבת --מדברים --בטח אתם גם מכירים -מונצחת בסרטון על החטופים-הגיעה עם ביתה--להקרנה של הסרט על ילדי תימן --לה חטפו שניים --אחד בן קרוב לשנתיים ואחת שילדה -בת יומיים -סיפור קשה --בתה מוסיפה פרטים ---ואני כהרגלי החפרן חסר הגבולות --אומר איך שתקתם כל השנים --הבת אומרת לא שתקנו אבל גם לא ידענו להלחם על שלנו --אבל עכשיו יש לפחות תקווה --נקים מאגר DNA וכל מי שירצה יחפש וימצא את אחיו שנחטף --יפה מוטב מאוחר מאשר לעולם לא --וסבתא חרמון --מקווה עדיין שתוכל סוף טוב את ילדיה החטופים לראות
לא ראו שהם שחומים לעומת "הוריהם" הלבנבנים????
מעניין.התימנים הם עדה מעניינת.כשהיגענו ארצה למושבה שכיום היא חלק מהוד השרון,מול הצריף שקיבלנו מהסוכנות מעבר לפרדס,היה שיכון תימנים. בתים קטנים עם ריחנים בגינה וגת,הנשים היו מעוטרות בתכשיטי צורפים וושמלות שחורות רקומות ומתחתן מיכנסיים שחורים רקומים בשוליים ועבדו כעוזרות בית. לרב שם היו שתי נשים.
בפעם הראשונה שהיגעתי למושבה כילדה,ראיתי תימני שחור עם זקן.היתה זו הפעם הראשונה שראיתי אדם שחור ועוד עם זקן. היגעתי בריצה הביתה וסיפרתי לאבא.הוא הרגיע אותי ואמר שזה היה כניראה תימני והם אנשים טובים וחרוצים.
הסופר חיים הזז כתב רומנים אחדים על העדה התימנית:"היושבת בגנים","יעיש"ואולי עוד שאיני זוכרת.. כיום העדה הישתנתה .רק אותו הדור שאת נציגתה פגשת,עדיין שמר על האיכויות שלו.
נגעת בשכונה שהיתה שכונת הצירק . כך קראו לחבורה שלא הייתה מגובשת מסםיק וכל אחד היה יכול להשתייך אליה.ץ אולם אתה מדבר על שנות ה60 ואני זוכר את הדכונה משנות ה40-50 כשהסביבה הייתה עדיין שכונה. אז לבטח הכרת גם את הצריף של אביגדור . בצריף הזה התמקמו השחקנים שעישנו סמים. אורי ואריק ו....חחחח רכילות. הירקון היה מרכז הצירק והיו שותפים בו חיימיקו בונא הסירות וכל מי שלא היה לו מה חעשות הגיע לשם לא לעשות כלום. . הזכרת תימנים .הם היו מלח הארץ. לא רחוק משם בשדרות נורדאו הייתה שכונה של צריפי עץ שבהם התגוררו עולים מתימן. שורה ארוכה של צריפי עץ לאורך השדרה חיו בבתי עץ ובחורף היה האזור אגם והיו צריכים להתבוסס בבוץ על מנת להגיע לבית הספר. . צפון תל אביב שהייתה שכונה עם רחובות לא סלולים עיר ציורית שאהבנו לחיות בה. היום היא אינה. בתי הרעפים נעלמו ובמקומם צצו בנינים רבי קומות מכוערים .ץ נעלמו השבילים והיו9 יש כבישי אספלט צרים . . אז אני רואה שצמחנו באותה שכונה.
כן הם היו שכנים וקראו לאמי דודה. . אם כבר אז הרוגטקה שלי ירתה אבנים בני קילו במלחמת שכונות. אני לא שוכח את האבן שפערה חור בראש שלי וסבתא וידה שלי שמה תרופת סבתא . כמה כפות קפה על הפצע . תחבושת והפצע הבריא. אפילו צלקת לא נישארה על הקרקפת. . היו אלו מלחמות בין שתי שכונות . ולמחרת היינו חברים. כך התאמנו להיות חיילים. . והרוגטקה. כמה ציפרים היא הפילה וגם לא מעט יונים. . כן, היינו שובבים ולא פעם נאלצנו ללכת אל דר' דאובר ברחוב דיזנגוף שתתפור חור ברגל. . וואו. פעם שיחקנו על באמת. למי היה כסף לקנות משחקים אמיתיים. .