הנקמה - פרשת מטות

סוגיה מעניינת אתה מעלה. אתה מתאר את הדואליות בהתייחסות המקרא לפעולה הנקמה. אולי דואליות זו מעידה על התלבטות, על כך שיש בכל זאת מחשבה מאחורי ההחלטה אם לנקום או לא לנקום. יתכן שלאותם זמנים, של לפני מאלפיים שנה, עצם הדואליות הזו העידה על התקדמות מבחינה מוסרית. אולי.

היי מירה,

תודה על תגובתך המעניינת. כתבתי משהו לעוקבים אחרי בפייס וזה יכול לעניין אותך:

מהו יחסי ליהדות?

נראה לי שיחסי ליהדות קצת מבלבל ולא מובן, בעיקר זה בא לידי ביטוי בפרשות השבוע שאני כותב ומפרסם. אפשר לומר שאני נע כל הזמן בין שני קטבים: מחד - ביקורת על הטכסטים המקראיים לאור הערכים המודרניים של סובלנות, שיוויון וחרות. מאידך גיסא אני מחפש את ה"פנינים" שבתוך הספרות המקראית, אותם טכסטים שבהם משוקעים הערכים הנ"ל. אליהם אני סבור שעלינו כיהודים חילוניים להתחבר, ולא לומר שהספרות העתיקה שלנו כולה שחורה משחור.

וכאן אני מתחבר לויכוח שהיה לגורדון עם ברנר לפני 100 שנים. ברנר שלל את הדת היהודית, את הספרות היהודית ורצה לחפש את ה"פנינים" בתרבויות זרות. וכך עושה בימינו גם הררי, ולכן מאמרו קומם אותי.

אני מכיר די טוב את התרבות היוונית, את המיתולוגיה ואת הפילוסופים הגדולים שלה. אני מאד מעריך אותם. אבל זאת לא התרבות שלנו, שלי. לנו יש את התרבות היהודית שלנו ומתוכה עלינו לדלות את האוצרות שלה, את ההשראה שלנו ואת השורשים שלנו.

היות ואני כיהודי חילוני מחפש את הטוב והיפה שביהדות, שבספרות היהודית המסורתית, ומכאן הביקורתיות שלי כלפי כל מה שלא אנושי, לא הומני בספרות הזו. אבל גישתי מאד שונה מגישתם של אלה הרוצים לזרוק את כל התרבות היהודית לפח האשפה של ההיסטוריה בגלל הפגמים הערכיים שבספרות זו, שיש לזכור כי היא התפתחה לאורך אלפי שנה בדגמים חברתיים שונים מאד מהמשטר והתרבות המערבית שלנו.