שינוי במעמד האשה בהלכה
שינוי ההלכה ביחס למעמד האשה - האם אפשרי בישראל?
(מתוך עבודת תזה על הרב חיים הירשנזון (נפטר ב-1933) שרצה לכונן מדינת הלכה דימוקרטית)
דבריה של ד"ר תמר רוס, ממנהיגות התנועה הפמיניסטית של הנשים האורתודוכסיות בימינו, יכולים אולי להסביר לנו את כשלון תוכניתו הצנטרליסטית של הרב הירשנזון בתיקון ההלכה, אך הם עולים בקנה אחד עם תוכניתו לשתף את העם בתיקונים ולהענות לצרכיו. מכל מקום רוס מצביעה על דרך אחרת לגרום לשינויים בהלכה, דרך שניתן להגדירה אולי כ"שינוי מלמטה" ביוזמת העם ולא הרבנים.
רוס מצהירה שכאשה דתייה הייתה רוצה לראות שורה שלמה של תיקונים הילכתיים במעמד האשה: שיותר לנשים לקיים את כל מצוות "עשה" (ציצית, תפילין, ישיבה בסוכה וגם תפילה בציבור). כמו כן היא דורשת את ביטול האפליה ההלכתית מתבטלת בפטור מחובת תלמוד תורה, או איסורים המוטלים מחמת צניעות המגבילים את העירוב בין המינים, את סגנון הלבוש ואת מידת ההשתלבות בחיים הציבוריים ובמשרות שררה בתחום המינהל, הצבא, הממשל והמשפט . אך היא מרגישה כי הממסד הדתי והרבני אינו פתוח לקראת שינויים אלו המתבקשים מהחיים המודרניים .
רוס טוענת כי הפתרון לתיקון ההלכה שהיא מציעה לעומת הפתרון "הריכוזי", נאמן יותר למושגיה הפנימיים של ההלכה. הוא אינו נשען על תיאוריות מטא-הלכתיות (כלומר שינוי עקרוני בתפיסת האשה) אלא על ראייה מציאותית יותר של תהליך התפתחות ההלכה. לדעתי זאת השגיאה העיקרית שלה - בלי שינוי שהערכים המטא-הילכתיים לא יהיו שינויים משמעותיים בהלכה.
הדרך לשינוי שרוס ממליצה עליה לשואפות לתיקון מעמד האשה בקרב שומרי המצוות, היא להגביר את הנתק שבין ההלכה לחיים (!), ע"י ניצול מירבי של כל דרכי הביטוי העצמי והציבורי, המתאפשרות לאשה במסגרת ההלכה ופרצותיה. כלומר, לטענתה יש פרצות בהלכה ובהן יש להשתמש במאבק נגד ההלכה .
רוס מדגימה את דבריה: אין רוצים למנות אשה בתור שליח ציבור – תקמנה הנשים קבוצות תפילה משל עצמן. האשה אינה רשאית לגרש את בעלה - יוכנס תנאי כזה בכתובה. אין עדות אשה מתקבלת בבית דין רבני – תכונה עדותה בשם אחר. ישנו איסור לימוד תושב"ע על נשים – תקמנה הנשים כוללים וישיבות עבור עצמן.
לסיכום, לדעת רוס השינוי המטא- הילכתי וההילכתי לא יבוא ע"י תיקון פוליטי חברתי יזום באופן מכוון ומלאכותי, אלא בעצם הופעתן של נשים שומרות תורה, אשר השינוי באורחות חייהן ובמעמדן המשפחתי והציבורי, יהיה לגורם אשר יש להתחשב בו בפסיקת ההלכה. הפוסק לא יוכל הסתמך על מיעוט בציבור שירצו לשמור על החומות. ככל שיגדל מספר הנשים מהטיפוס החדש, יגדל מספר הפוסקים שיהיו מוכנים לשמש להן לפה.
רוס רואה ערך בקצב האיטי של השינויים. קצב איטי משמש לדבריה ווסת כנגד שינויים חפוזים שהם רק אופנות זמניות, ומשאיר את התמורות האמיתיות. כמו כן היא טוענת כי קצב שינויים מהיר ייצור חקיקה על ציבור שאינו מעוניין בשינויים. לכן היא חוזרת שוב לפתרון שלה: שהציבור הספיפי הסובל מאותו עיוות של ההלכה, יחפש וינצל את הפרצות בהלכה, וייצור דפוסים חדשים לגטימיים, שיחד עם זה יהיו בבחינת "מודוס ויונדי" עם ההלכה הקיימת. ככל שדפוסים אלו יתמסדו תהיה להם במשך הזמן השפעה הולכת וגוברת על יותר ויותר פוסקים. לדעת רוס תהליך זה כבר קורה במציאות.
דרכה של רוס בשינוי ההלכה שונה מאד מדרכו של הרב הירשנזון (ואף הרב קוק). שניהם דגלו בכינון סנהדרין צנטרליסטית ובביצוע ריפורמות מקיפות ומהירות יחסית בהלכה, עם שיבת העם לארצו. הרב הירשנזון ניסה "לטפל" גם במטא-ערכים (במידה מסויימת), והדבר בולט דווקא ביחסו למעמד האשה. נקודת דמיון בין הרב הירשנזון לרוס היא בציפייתם שלחצו של העם ישפיע על פוסקים. מצד שני התהליך שהיא מציעה הוא אמורפי או אנרכי במידה רבה.
(מתוך עבודת תזה על הרב חיים הירשנזון (נפטר ב-1933) שרצה לכונן מדינת הלכה דימוקרטית)
דבריה של ד"ר תמר רוס, ממנהיגות התנועה הפמיניסטית של הנשים האורתודוכסיות בימינו, יכולים אולי להסביר לנו את כשלון תוכניתו הצנטרליסטית של הרב הירשנזון בתיקון ההלכה, אך הם עולים בקנה אחד עם תוכניתו לשתף את העם בתיקונים ולהענות לצרכיו. מכל מקום רוס מצביעה על דרך אחרת לגרום לשינויים בהלכה, דרך שניתן להגדירה אולי כ"שינוי מלמטה" ביוזמת העם ולא הרבנים.
רוס מצהירה שכאשה דתייה הייתה רוצה לראות שורה שלמה של תיקונים הילכתיים במעמד האשה: שיותר לנשים לקיים את כל מצוות "עשה" (ציצית, תפילין, ישיבה בסוכה וגם תפילה בציבור). כמו כן היא דורשת את ביטול האפליה ההלכתית מתבטלת בפטור מחובת תלמוד תורה, או איסורים המוטלים מחמת צניעות המגבילים את העירוב בין המינים, את סגנון הלבוש ואת מידת ההשתלבות בחיים הציבוריים ובמשרות שררה בתחום המינהל, הצבא, הממשל והמשפט . אך היא מרגישה כי הממסד הדתי והרבני אינו פתוח לקראת שינויים אלו המתבקשים מהחיים המודרניים .
רוס טוענת כי הפתרון לתיקון ההלכה שהיא מציעה לעומת הפתרון "הריכוזי", נאמן יותר למושגיה הפנימיים של ההלכה. הוא אינו נשען על תיאוריות מטא-הלכתיות (כלומר שינוי עקרוני בתפיסת האשה) אלא על ראייה מציאותית יותר של תהליך התפתחות ההלכה. לדעתי זאת השגיאה העיקרית שלה - בלי שינוי שהערכים המטא-הילכתיים לא יהיו שינויים משמעותיים בהלכה.
הדרך לשינוי שרוס ממליצה עליה לשואפות לתיקון מעמד האשה בקרב שומרי המצוות, היא להגביר את הנתק שבין ההלכה לחיים (!), ע"י ניצול מירבי של כל דרכי הביטוי העצמי והציבורי, המתאפשרות לאשה במסגרת ההלכה ופרצותיה. כלומר, לטענתה יש פרצות בהלכה ובהן יש להשתמש במאבק נגד ההלכה .
רוס מדגימה את דבריה: אין רוצים למנות אשה בתור שליח ציבור – תקמנה הנשים קבוצות תפילה משל עצמן. האשה אינה רשאית לגרש את בעלה - יוכנס תנאי כזה בכתובה. אין עדות אשה מתקבלת בבית דין רבני – תכונה עדותה בשם אחר. ישנו איסור לימוד תושב"ע על נשים – תקמנה הנשים כוללים וישיבות עבור עצמן.
לסיכום, לדעת רוס השינוי המטא- הילכתי וההילכתי לא יבוא ע"י תיקון פוליטי חברתי יזום באופן מכוון ומלאכותי, אלא בעצם הופעתן של נשים שומרות תורה, אשר השינוי באורחות חייהן ובמעמדן המשפחתי והציבורי, יהיה לגורם אשר יש להתחשב בו בפסיקת ההלכה. הפוסק לא יוכל הסתמך על מיעוט בציבור שירצו לשמור על החומות. ככל שיגדל מספר הנשים מהטיפוס החדש, יגדל מספר הפוסקים שיהיו מוכנים לשמש להן לפה.
רוס רואה ערך בקצב האיטי של השינויים. קצב איטי משמש לדבריה ווסת כנגד שינויים חפוזים שהם רק אופנות זמניות, ומשאיר את התמורות האמיתיות. כמו כן היא טוענת כי קצב שינויים מהיר ייצור חקיקה על ציבור שאינו מעוניין בשינויים. לכן היא חוזרת שוב לפתרון שלה: שהציבור הספיפי הסובל מאותו עיוות של ההלכה, יחפש וינצל את הפרצות בהלכה, וייצור דפוסים חדשים לגטימיים, שיחד עם זה יהיו בבחינת "מודוס ויונדי" עם ההלכה הקיימת. ככל שדפוסים אלו יתמסדו תהיה להם במשך הזמן השפעה הולכת וגוברת על יותר ויותר פוסקים. לדעת רוס תהליך זה כבר קורה במציאות.
דרכה של רוס בשינוי ההלכה שונה מאד מדרכו של הרב הירשנזון (ואף הרב קוק). שניהם דגלו בכינון סנהדרין צנטרליסטית ובביצוע ריפורמות מקיפות ומהירות יחסית בהלכה, עם שיבת העם לארצו. הרב הירשנזון ניסה "לטפל" גם במטא-ערכים (במידה מסויימת), והדבר בולט דווקא ביחסו למעמד האשה. נקודת דמיון בין הרב הירשנזון לרוס היא בציפייתם שלחצו של העם ישפיע על פוסקים. מצד שני התהליך שהיא מציעה הוא אמורפי או אנרכי במידה רבה.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
ואולי אפשר לשלב עם שינוי שבא מלמעלה, כמו זה שהציע הירשנזון (אם הבנתי נכון את הצעתו).
אני מאמינה שכמו שחלו שינויים בהלכות במשך השנים, כך לבסוף הם יחולו גם בתקופתנו.
השינוי הזה מלמטה כבר מתרחש.