ט באב

טוב שאתה מציין את היום הזה יעקב, כי אחרת היה נשכח לגמרי מאיתנו, החילונים. תזכורת קטנטנה ראיתי בדמותה של מודעה קטנה היום בחנות השופרסל בה קניתי מזון וישבתי לאכול ולשתות משהו קטן,להשיב את נפשי בחום הגדול. היה רשום שם : בשל ט׳ באב החל היום יוגשו רק חלק מהתפריטים . משהו בסגנון....באמת עד עכשיו איני מבינה למה התכוון המשורר...

ליעקב,שבת שלווה ורגועה,

לוח השנה שלי מציין את התאריך .אבל תמיד טוב שמזכירים.הציון הוא למחר כי בשבת אין נוהגים מינהגי אבלות.אז כתוב לי בתאריך של מחר"ט' באב,נידחה"

אגב,אתה בודאי יודע,אבל במיקרה למי שאינו יודע,קוראים בבית הכנסת את מגילת :איכה"..שכל פסוק שלה מתחיל באחת מאותיות הא'ב לפי הסדר.כל שנה אני מזכירה את זה.אז אולי כבר נימאס.אבל זה כל כך יפה בעיני,שאני מוכרחה.וזה ניקרא בלשון  הספרות"אקרוסטיכון".זה מופיע אגב גם בשיר "אשת חיל" ב"משלי".לא רק שזהו קישוט ספרותי,אלא היתה לו גם מטרה,לעזור לזכור בעל פה את המגילה.ישנו מקום נוסף,אבל מספיק  בילבלתי לך את המח.

ט' באב.   יעקב.



השיר: "על נהרות בבל שם ישבנו וגם בכינו בזוכרנו את ציון"... 

ועוד שיר: /הלא ציון תשאלי בשלום בחוריך/. נזכרתי בו, מחמם את הלב)

השיר בגירסה האנגלית: /By the Rivers of Babylon /...  נהנתי מאוד להאזין לשיר באנגלית (מוכר), מלווה בתמונות מחממות את הלב. תמונות נוף ארצנו.



מידד טסה, ילד חמודות, שר יפה את השיר, "על נהרות בבל"... חייכתי למראה העניבה הגברית, הגדולה שלו. והחליפה החומה שלא הצליחה לבגר אותו כלל. שר מאוד יפה.

חזרה ליום הזה (שבת), ט' באב,  היום בצאת השבת הדתיים שבינינו יחלו את הצום, עד צאת יום המחרת, י' באב.

וכפי שכתבת יעקב: "צום תשעה באב, הוא לזכר חורבן שני בתי המקדש". בשל שנאת חינם.

בזמן הזה, עמנו שב לחיות בציון, ולצערי שנאת אחים לא פגה - שנאה עליה אויבנו בונים, זוממים, מתכננים תוכניות ומחכים...

שבת שלום ובשורות טובות. 

לסממית

ט באב שחל בשבת נידחה ליום ראשון. . אני זוכר את האבלות שנהג סבי הרב לבטא ביום זה. צום ט באב  הגדול בחומרתו.  מה שאני זוכר שבתקופה הזו היה איסור על מאכלי בשר ושתית יין שמתיחס לתקופת בין המצרים.

כמי שבילה רבות על שפת הים אני זוכר  את ימי ט באב  שבהם הים היה גלי ורועש. ותמיד הזהירו אותנו הילדים לא לטבול בים ביום הזה.  אני זוכר את פיגרי הדגים על החוף כתוצאה מהסערות של אותם ימים. . אותי מלוה סיפור שהיה משמעותי בחייו של אבי. סיפור שהשפיע על מהלך חייו. אבי התיתם  מאביו כאשר היה בגיל 5. . את רוב שעותיו הפנויות בילה עם חברו הטוב מומו . יחד ברחו משעורי בית הספר אליאנס ביפו  ובדרכם לים ביצעו מעשי קונדס . סחבו פיתות ואבטיח ומה שהיד הצליחה להעלים מהחנויות בדרך אל הים.  שחו אל האניות העוגנות בנמל והמלחים הזרים היו זורקים להם קונסרבים. כך נהנו הילדים בני השבע מחופש מוחלט  עד לאותו יום של ט באב. הים שרגש לא מנע מהם להיכנס למים ולשחות כדרכם לעבר האניות שחנו לא הרחק מהנמל.  אלא שהפעם הזו השחיה הייתה קשה והגלים היכו בהם ואילצו אותם לחזור על עיקבותיהם. 2 נערים בגיל 7 שהים היה חברם הטוב מצאו את עצמם במצוקה.  החזרה לחוף הייתה קשה. . אבי שלח מבט לאחור ,תר אחר מומו חברו אולם מומו לא ניראה. בקושי הגיע  אבי לחוף  אולם מומו נעלם. במשך שעה רץ מצד לצד לחפש את מומו. הוא קרא לערבים שהיו בסביבה שיעזרו לו לחפש את מומו. השעות חלפו ומומו לא חזר. במשך שעות חיפשו דייריו היהודים את מומו  שנעלם. רק למחרת בבוקר נמצאה גופתו של מומו בחוף רחוק. . חבר שהיה לאבי כאח. . מכה לילד שאיבד את אביו ועכשיו את חברו הטוב. ואני זוכר את האזהרות החוזרות ונישמעות מפי אבי ז"ל "בתקופת בין המצרים להיזהר מהים"..במאמר מוסגר אומר שלמרות האזהרות  אני והים היינו חברים טובים.  כשהתגייסתי לצבא התנדבתי  ליחידת הנחיתה של חיל הים  ואת רוב זמננו בילינו בים. גם טבענו  וניצלנו בנס אבל זה כבר סיפור אחר.

  ואכן תמיד היה הים סוער באותם ימים.של בין המצרים  . גם הים מבכה את חורבנו של בית המיקדש !?

לטובה

כן, מוכר לי שהרי גדלתי בבית דתי וסבי היה רב. אני זוכר את הלילות שישב על הריצפה ,מנורת לוקס דולקת לידו והוא ממלמל את תיקון חצות בשיחה עם האלוהים. זו הייתה יותר מתפילה זו הייתה שיחה עם האלוהים. כך היה כאשר ישב על הריצפה  וכניראה קרא את מגילת איכה . הייתי ילד קטן .מיטתי הייתה בקצה החדר ולכן יכולתי לראות ולשמוע את שיחותיו של סבי עם האלוהים. . כמה שונה הייתה תפילתו ממה שהורגלתי לשמוע בבית הכנסת.  שיחת ריעים בין הרב והאלוהים. . . ידעתי על מינהגי האבלות בט באב   על האיסורים שחלו אפילו  עלינו הילדים (דיקדקו בעיקר  כשהרב הסב ביקר אצלנו)לא להרעיש לא להשתולל ולא לשמוח . כן ,היו זמנים שצרובים בזיכרון .

לנדב

כתבתי למעלה על סבי הרב. היה זה הסב שעלה ארצה ממרוקו כילד במחצית השניה של המאה ה 19. (כניראה בשנת 1870 ) הוא יועד להיות רב כבר מינקותו  אולם למרות זאת היה שונה מיתר  הרבנים . ערך בריתות  ולא רק שלא לקח בסף עבור הבריתות  ,הוא השאיר מידי פעם מתחת לכר ערימת כסף כשידע שהבית עני. . את הכסף שהיה לו צבר בעמל כפיים. הוא היה סוחר  וגם פחח  והשתכר למחיתו. . אני מספר את זה על מנת להמחיש את מה שנהגנו לראות. גבר בעל הדרת פנים שכיבדנו  והערצנו כי תמיד הכניס יד לכיס  האבנט והוציא משם מטבע שילינג שהיה אז בעל  ערך וטחב לידינו הקנותץ נכדיו שנהג לבקר מידי פעם וזה לא היה קל. להגיע מחיפה לתל אביב . הלילות שבהם ישב על הריצפה עם  מנורת הנפט לצידו כשהוא מנהל שיחות נפש עם האלוהים חקוקים בראשי  כך גם הקינה של  מגילת איכה שקרא וחשתי את הכאב והצער בקולו . אלו ארועים שזוכרים  .  זוכרים גם את  השיר  על נהרות בבל בגירסאות הרבות  .. לא חשוב איזו גירסה. תמיד טוב לשמוע את השיר ולזכור  שבט' באב , כשנחרב בית המיקדש, פסקנו להיות עם  והפכנו לעדות פזורות בעולם. . ומה שאנו רואים מסביבנו מקשה עלינו לקבוע אם חזרנו להיות עםהשסע בעם. המחלוקת הקשה על אופיה של המדינה . מדינת כל יושביה  שהדת והזיכרונות פאסה. או מדינה עם מסורת ועם הדת ברקע... אז טוב שיש יום שמאפשר לנו חשבון נפש.

ליעקב גרשון היקר,



לנער נעים הזמירות צפויות גדולות ונצורות. יש לו יכולות ניפלאות.



סיפורי הים האכזר התל אביבי מזכירים לי את הכותל של ימי המנדט הבריטי, שהיה מעין סימטה צרה, שמולו היו בתי המוגרבים שכיסו את רחבת הכותל שאנחנו מכירים אותה היום.  הבריטים אסרו על היהודים לתקוע בשופר בימים הנוראים, כי הערבים האמינו שתקיעת השופר בסיום צום יום הכיפורים עלולה לקרב את המשיח ולהביא עליהם את הקץ. אבל היהודים תקעו בשופר והיו מעצרים, והיו התחכמויות והעזרה באה מצבא ארה"ב ששלח קצינים יהודים נושאי דרגות ושופרות, והם תקעו בשופרות למורת רוחם של הבריטים שחששו מתקרית דיפלומטית.

  והסיוט של הערבים אכן התגשם על ידי משה דיין, שר הבטחון , שציווה לפנות את רחבת הכותל ממיצבור בתי המוגרבים שנעלמו ואינם מאז תום מלחמת ששת הימים.



שבוע טוב לך וליקיריך

     בהוקרה,

       ברוך

לברוך הלוי סגל

אני לא זוכר את שכונת המוגרבים. זוכר שהרסו והרחיבו את הרחבה. כשהייתי ילד  ביקרתי פעמים רבות בירושלים. את הכותל אני זוכר במעומעם .ילד לא מצלם טוב את הסביבה. . .ביקרנו במקומות הקדושים כי  תמיד ציפו היהודים לנס.  זוכר שהורי הדליקו נר במערת צדקיהו  בקבר רחל בקבר דוד  ובכל קבר שהיה שייך לאבות הקדמונים. . היו לי דודים בירושלים ואני זוכר אותה עם קרחות גדולות. שטחים עצומים ריקים שהיום הם שכונות יוקרה בנויות. . . זוכר את קרית שאול בה צעדנו על סלעים ואבנים . בקושי ראינו שם בתים. . היום ירושלים בנויה והיא שלנו ותישאר כך לעד.