כל הדרך הלך לבד - 50
מאחורי פח אשפה ירוק גדול המכונה "צפרדע" הסתתרה אפרת וצפתה על הכניסה לבניין שבו גרה נורית. זמן מה בילתה אפרת ליד המכולה הירוקה, והנה נורית יוצאת מביתה והולכת לפגישת חבורת צל"ם. אפרת הייתה לבושה באותו יום במכנסי ג'ינס בגזרת צינור וחולצה ירקרקה שהשתלבה יפה בנוף פחי האשפה. לראשה חבשה כובע רחב שוליים שהסתיר חלק מפרצופה. ככה הלכה אחרי נורית. היא הופתעה לא מעט כשראתה שנורית הולכת לסופֶּר קוסמוס בצעדים נמרצים ומדי פעם מסובבת את ראשה ושולחת מבטים לאחור, כאילו יודעת שמישהו עוקב אחריה.
אפרת התקדמה למטרה בזיגזגים, עוברת ממסתור למסתור. בכניסה לקוסמוס נורית נעלמה. איזה טיפשה אני, אמרה אפרת לעצמה. בגדים וכובע שמסתיר את הפנים עברו את המבחן, אבל אני צריכה גם קצת ידיעת שטח, אין לי זמן עכשיו לשטויות. מה, אני אתקשר לאימא שלי לשאול מה הלאה? אולי נורית נכנסה למכונית חונה. ובתוך חנות היא יכולה להיעלם לי. אז מה, אני אשאל כל זבנית אם ראתה ילדה כזאת. אבל מצד שני, אם היא לא לבד ובטח יש מישהו אתה, הם צריכים שיהיה להם איזה מקום לשבת. אולי היא באמת מסתתרת בבוטקה של הפיס? ארבעה ילדים ומוכרת מזלות בכוך כזה? לא הכי בעולם. אז הפְּנים של הקוסמוס מתאים? מתאים.
אפרת נכנסה לסופֶּר הגדול, עברה בין האצטבאות העמוסות כל טוּב ומזמינות לגעת ולקחת. לא עכשיו. לא באתי בשביל לקנות. היא שוטטה בין המדפים, ואז הבחינה בצדודית פניה של נורית. היא חיפשה ומצאה עמדת תצפית נוחה וראתה גם את אבנר ואת מירי יושבים ליד אותו שולחן, לרוע מזלה היה שם גם איבגי, החתיך שלה, שעדיין אפילו לא מנחש שהיא מאוהבת בו מעל לאוזניה. התמונה שקלטה אפרת כשהביטה על ארבעת ילדי החבורה הייתה שלווה ולא מזיקה.
ארבעה ילדים יושבים ומדברים. פשוטו כמשמעו, שתי בנות ושני בנים. אבל למה הם כל כך רציניים, השתוממה אפרת כשדיברו ביניהם ואמרו מה שאמרו והיא לא יכלה לשמוע.
הסופרמרקט הרעיש כמו תחנת רכבת. אף פעם לא ראיתי ילדים יושבים ככה בשקט, חשבה אפרת. משהו לא טוב קורה אתם. אולי הם משתמשים... ואולי אניזקוקה לאיזה פחית קולה כדי להפיג את המתח של היום הראשון שלי בבלשות. זה נשמע לי יותר הגיוני. מסביב לשולחן שלהם הייתה אווירה של כובד ראש. רק לחשוב על זה יש לי כאב ראש נורא, הרהרה. אני לא מבינה למה הם ככה. רציניים כל כך. על זה ועל עוד כמה דברים אין לי עכשיו תשובה. אולי לאימא שלי תהיה. אני מתה לדעת, אמרה אפרת לעצמה כמה דמי כיס תוסיף לי אימא שלי על הידיעה שאביא לה היום. מרוב מחשבות על כסף ובונוס שכאילו כבר בכיס שלי, אני שוכחת קצת את תפקידי , ועוד מעט אתגלה להם, ואז הכול ילך ופיניטו, נגמר, והלכה כל ההשקעה ששמתי על ההסוואה שלי והבלשות הראשונה. הכול יֵרש מהפסים אם לא אתאפק ואשמור מרחק מהחבורה שממילא אי אפשר לשמוע כלום ממה שהם אומרים ברעש הזה.
בסך הכול אני צריכה להיות מרוצה. עשיתי את המוטל עליי. חבל שלא הבאתי את המצלמה להוכחה, ואולי טוב שלא לקחתי אותה. ככה הייתי סוגרת לי את כל הדרכים שעשויות לקרב אותי לאיבגי, אם היה יודע שבלשתי גם אחריו. בינתיים אני בטח אחלום עליו כמו שקורה לי עם רוב הדברים שאני חושבת עליהם וטוחנת אותם כל היום בראש שלי. אבל גם זה משהו.
עם מחשבות אלה ואחרות שסובבו בראשה של אפרת יצאה בצעד מהיר מהסופמרקט הענקי ועשתה את הדרך לביתה בדילוגים, מביטה אל על ואומרת: יש ! היו רגעים שרצתה לפצוח בשיר או לחלופין לצעוק בקול עליז שכולם ישמעו וידעו. אך אז נזכרה באמה השוטרת. התאפקה והפנימה רגשות. חשה שהיא דורכת על קרקע מסוכנת. אם אמשיך חזק מדיי, הם יגלו אותי או גרוע יותר- הם ירדו למחתרת.
כל יום השתדלה שולה השוטרת להגיע לביתה לפני שהבנות שלה שבות מבית הספר. ביום שאפרת חזרה ממשימתה הראשונה כבלשית מתלמדת כבר הייתה בבית. ארוחת הצהריים נחה על שולחן האוכל מצפה לסועדות. אפרת כמעט פרצה את דלת הבית מרוב חיפזון להיפגש עם אמה. אימא, מה קורה? איך היה היום בתחנה? הוא שוב הציק לך? ואוּ, כמה שאלות את שואלת ועוד בשרשרת. הנה עוד אחת. למה לא נגעת באוכל? לא בא לי לאכול לבד. מיד אני אתך. אני חייבת לרחוץ ידיים, אמרה אפרת. נמרחתי בכל מיני פחי אשפה. היא שבה מחדר הרחצה ושאלה: אימא, איך עולים בדרגה במשטרה? עוברים מבחנים וצריך ותק וזמן בין דרגה לדרגה. לפעמים מעלים גם מישהו שמצליח בתפקידו. בעצם הדבר הכי חשוב הוא שמי שמצליח ומביא תוצאות מוכחות מקפיצים אותו בדילוגית, טרמפולינה.
זה מה שחשבתי, אמרה אפרת. ובאותה נשימה שאלה: אימא, איך התיאבון שלך? תכף הוא יעלה מדרגה. יש לי פתרון לחבורת צל"ם. לפני שעה מצאתי את ארבעתם יושבים מסביב לשולחן בקוסמוס.
מה, בין הזיתים לחמוצים? איך את יודעת שאלה הם? אני הבת שלך, לא? אחרי הלימודים חיכיתי לי הבית של נורית, והיא הובילה אותי בלי לדעת שאני עוקבת אחריה. נורית היא הראש. אבנר בטח מספר שתיים. הבן של עורך דין קמינסקי באותה חבורה? כן. אחרי אבנר בסולם הדרגות נמצאת אולי אחת שקוראים לה מירי אמזלג. ילדה נשמה טובה. כאן הפסיקה אפרת לספר ושתקה.
נוּ, ואיפה הרביעי? הרביעי זה אורי. אורי איבגי מהחנות של הבשר? אפרת הניעה את ראשה כלפי מטה ומעט לצד. את מפתיעה אותי מאוד, אמרה שולה. לא ציפיתי שביום הראשון שלך בתפקיד תביאי לי את מה שהבלשים התל אביבים, כולל אני, לא הצלחנו לגלות. בחלום הכי ורוד שלי לא הייתי מעלה בדעתי שהבת שלי אפרת תגיש לי את הגילוי הזה בזמן שיא ובארוחת הצהריים שלנו. אימא, כמה זה שווה לך? הרבה. מתי אני מקבלת את התוספת שלי? שולה הכניסה את ידה לכיס חולצתה, הוציאה שטר של מאה שקל והושיטה לאפרת. השתגעת? אני לא לוקחת כל כך הרבה. תני לי עשרים, וכל פעם כשאצטרך תתני לי שוב.
את בלשית נהדרת וגם חסכונית, אמרה שולה. ואפרת אמרה, אפילו בלי פרוטה הייתי עושה הכול בשבילך, אמא. את יודעת איזה כיף זה להצליח במשהו כשאת חולמת עליו. אמא, מה תעשי עם הידיעות שהבאתי לך? לא יודעת. עדיין מתלבטת. יש לי תחושת בטן שארבעת הילדים שקוראים לעצמם חבורת צל"ם נאבקים למען עניין צודק. אני חייבת לחשוב איך לנצל את המידע שהצלחת להשיג לי במהירות בלי להזיק לילדים ומבלי להכאיב לזקן. ברגע זה עלה בדעתי לפנות למנהלת שלך תרצה ולהתייעץ אתה. איזה כיף, אמא, תודה. זו אני שחייבת לך.
אפרת התקדמה למטרה בזיגזגים, עוברת ממסתור למסתור. בכניסה לקוסמוס נורית נעלמה. איזה טיפשה אני, אמרה אפרת לעצמה. בגדים וכובע שמסתיר את הפנים עברו את המבחן, אבל אני צריכה גם קצת ידיעת שטח, אין לי זמן עכשיו לשטויות. מה, אני אתקשר לאימא שלי לשאול מה הלאה? אולי נורית נכנסה למכונית חונה. ובתוך חנות היא יכולה להיעלם לי. אז מה, אני אשאל כל זבנית אם ראתה ילדה כזאת. אבל מצד שני, אם היא לא לבד ובטח יש מישהו אתה, הם צריכים שיהיה להם איזה מקום לשבת. אולי היא באמת מסתתרת בבוטקה של הפיס? ארבעה ילדים ומוכרת מזלות בכוך כזה? לא הכי בעולם. אז הפְּנים של הקוסמוס מתאים? מתאים.
אפרת נכנסה לסופֶּר הגדול, עברה בין האצטבאות העמוסות כל טוּב ומזמינות לגעת ולקחת. לא עכשיו. לא באתי בשביל לקנות. היא שוטטה בין המדפים, ואז הבחינה בצדודית פניה של נורית. היא חיפשה ומצאה עמדת תצפית נוחה וראתה גם את אבנר ואת מירי יושבים ליד אותו שולחן, לרוע מזלה היה שם גם איבגי, החתיך שלה, שעדיין אפילו לא מנחש שהיא מאוהבת בו מעל לאוזניה. התמונה שקלטה אפרת כשהביטה על ארבעת ילדי החבורה הייתה שלווה ולא מזיקה.
ארבעה ילדים יושבים ומדברים. פשוטו כמשמעו, שתי בנות ושני בנים. אבל למה הם כל כך רציניים, השתוממה אפרת כשדיברו ביניהם ואמרו מה שאמרו והיא לא יכלה לשמוע.
הסופרמרקט הרעיש כמו תחנת רכבת. אף פעם לא ראיתי ילדים יושבים ככה בשקט, חשבה אפרת. משהו לא טוב קורה אתם. אולי הם משתמשים... ואולי אניזקוקה לאיזה פחית קולה כדי להפיג את המתח של היום הראשון שלי בבלשות. זה נשמע לי יותר הגיוני. מסביב לשולחן שלהם הייתה אווירה של כובד ראש. רק לחשוב על זה יש לי כאב ראש נורא, הרהרה. אני לא מבינה למה הם ככה. רציניים כל כך. על זה ועל עוד כמה דברים אין לי עכשיו תשובה. אולי לאימא שלי תהיה. אני מתה לדעת, אמרה אפרת לעצמה כמה דמי כיס תוסיף לי אימא שלי על הידיעה שאביא לה היום. מרוב מחשבות על כסף ובונוס שכאילו כבר בכיס שלי, אני שוכחת קצת את תפקידי , ועוד מעט אתגלה להם, ואז הכול ילך ופיניטו, נגמר, והלכה כל ההשקעה ששמתי על ההסוואה שלי והבלשות הראשונה. הכול יֵרש מהפסים אם לא אתאפק ואשמור מרחק מהחבורה שממילא אי אפשר לשמוע כלום ממה שהם אומרים ברעש הזה.
בסך הכול אני צריכה להיות מרוצה. עשיתי את המוטל עליי. חבל שלא הבאתי את המצלמה להוכחה, ואולי טוב שלא לקחתי אותה. ככה הייתי סוגרת לי את כל הדרכים שעשויות לקרב אותי לאיבגי, אם היה יודע שבלשתי גם אחריו. בינתיים אני בטח אחלום עליו כמו שקורה לי עם רוב הדברים שאני חושבת עליהם וטוחנת אותם כל היום בראש שלי. אבל גם זה משהו.
עם מחשבות אלה ואחרות שסובבו בראשה של אפרת יצאה בצעד מהיר מהסופמרקט הענקי ועשתה את הדרך לביתה בדילוגים, מביטה אל על ואומרת: יש ! היו רגעים שרצתה לפצוח בשיר או לחלופין לצעוק בקול עליז שכולם ישמעו וידעו. אך אז נזכרה באמה השוטרת. התאפקה והפנימה רגשות. חשה שהיא דורכת על קרקע מסוכנת. אם אמשיך חזק מדיי, הם יגלו אותי או גרוע יותר- הם ירדו למחתרת.
כל יום השתדלה שולה השוטרת להגיע לביתה לפני שהבנות שלה שבות מבית הספר. ביום שאפרת חזרה ממשימתה הראשונה כבלשית מתלמדת כבר הייתה בבית. ארוחת הצהריים נחה על שולחן האוכל מצפה לסועדות. אפרת כמעט פרצה את דלת הבית מרוב חיפזון להיפגש עם אמה. אימא, מה קורה? איך היה היום בתחנה? הוא שוב הציק לך? ואוּ, כמה שאלות את שואלת ועוד בשרשרת. הנה עוד אחת. למה לא נגעת באוכל? לא בא לי לאכול לבד. מיד אני אתך. אני חייבת לרחוץ ידיים, אמרה אפרת. נמרחתי בכל מיני פחי אשפה. היא שבה מחדר הרחצה ושאלה: אימא, איך עולים בדרגה במשטרה? עוברים מבחנים וצריך ותק וזמן בין דרגה לדרגה. לפעמים מעלים גם מישהו שמצליח בתפקידו. בעצם הדבר הכי חשוב הוא שמי שמצליח ומביא תוצאות מוכחות מקפיצים אותו בדילוגית, טרמפולינה.
זה מה שחשבתי, אמרה אפרת. ובאותה נשימה שאלה: אימא, איך התיאבון שלך? תכף הוא יעלה מדרגה. יש לי פתרון לחבורת צל"ם. לפני שעה מצאתי את ארבעתם יושבים מסביב לשולחן בקוסמוס.
מה, בין הזיתים לחמוצים? איך את יודעת שאלה הם? אני הבת שלך, לא? אחרי הלימודים חיכיתי לי הבית של נורית, והיא הובילה אותי בלי לדעת שאני עוקבת אחריה. נורית היא הראש. אבנר בטח מספר שתיים. הבן של עורך דין קמינסקי באותה חבורה? כן. אחרי אבנר בסולם הדרגות נמצאת אולי אחת שקוראים לה מירי אמזלג. ילדה נשמה טובה. כאן הפסיקה אפרת לספר ושתקה.
נוּ, ואיפה הרביעי? הרביעי זה אורי. אורי איבגי מהחנות של הבשר? אפרת הניעה את ראשה כלפי מטה ומעט לצד. את מפתיעה אותי מאוד, אמרה שולה. לא ציפיתי שביום הראשון שלך בתפקיד תביאי לי את מה שהבלשים התל אביבים, כולל אני, לא הצלחנו לגלות. בחלום הכי ורוד שלי לא הייתי מעלה בדעתי שהבת שלי אפרת תגיש לי את הגילוי הזה בזמן שיא ובארוחת הצהריים שלנו. אימא, כמה זה שווה לך? הרבה. מתי אני מקבלת את התוספת שלי? שולה הכניסה את ידה לכיס חולצתה, הוציאה שטר של מאה שקל והושיטה לאפרת. השתגעת? אני לא לוקחת כל כך הרבה. תני לי עשרים, וכל פעם כשאצטרך תתני לי שוב.
את בלשית נהדרת וגם חסכונית, אמרה שולה. ואפרת אמרה, אפילו בלי פרוטה הייתי עושה הכול בשבילך, אמא. את יודעת איזה כיף זה להצליח במשהו כשאת חולמת עליו. אמא, מה תעשי עם הידיעות שהבאתי לך? לא יודעת. עדיין מתלבטת. יש לי תחושת בטן שארבעת הילדים שקוראים לעצמם חבורת צל"ם נאבקים למען עניין צודק. אני חייבת לחשוב איך לנצל את המידע שהצלחת להשיג לי במהירות בלי להזיק לילדים ומבלי להכאיב לזקן. ברגע זה עלה בדעתי לפנות למנהלת שלך תרצה ולהתייעץ אתה. איזה כיף, אמא, תודה. זו אני שחייבת לך.
מחשבות על המלחמה
מספר ימים הייתי על הפנים פנים. זה כמובן לא מוזר לי. עוד 5 ימים ואני בן 90.
מקווה שבקרוב יעצור השעון שלי כי...
לקריאת הפוסט
דברים מספר הדברים
אם יום מחר יבוא בזמן, ואני עודני כאן, לא אשכח מה שהיה
כמו בחלום אלך ביום מחר אל המדבר ושם אכתוב על אבן את כל...
לקריאת הפוסט
תראו את הסמוטריץ הזה
סמוטריץ' לקח אקספרס את הקופה. ארז את הפקלאות ורץ אשכרה לחברים שלו באורגינל.
איינשטיין החכם אמר, שאלוהים לא...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
נעדרת זמן רב שמחה ליראותך שוב איתנו .
מברכת אותך בבריאות טובה ,שבוע טוב.