פני ילד וקריאה בכף היד
צעד ראשון לחיים
אני זוכר את היום הראשון שלי בעבודה. עולם מבוגרים אולי כך ניראו בעיני נער שטרם מלאו לו 19. בלטתי בנוף תמיר ,גבוהה ושזוף חולצה פתוחה ושרשרת זהב עם תליון מגן דוד מעטרת את הצואר. . הציגו בפני את החברים לעבודה רובם נשים בשנות הארבעים..הגברים היו מעונבים עם חליפות.יחסי ידידות ניקשרו ביני ובין מוקי שהושיבו אותי לידו להדריך אותי בעבודה.גם הוא היה עובד חדש שניכנס לעבוד לפני כמה חודשים . היה בוגר ממני בכ4 שנים. . שמרנו על קשר חברי גם כאשר התקדמנו בסולם הדרגות וגם כאשר הוא הפך למנכל הבנק. ..
הימים הראשונים בבנק היו קשים. קשה היה לי להיסתגל לישיבה בחדר סגור ולא פעם הרגשתי שעיני נעצמות ממתין בכיליון עיניים למחוג שיצביע על סיום יום העבודה. . .
הנשים שבחדר פיטפטו וסיפרו סודות כשהן בטוחות שהנער שיושב בקצה השני של האולם אינו שומע. לא הקשבתי להן כי הן ישבו רחוק אולם פה ושם קלטתי משפטים שלא היו מיועדות לאוזני. . וכך חלפו החודשים ואני כבר עם ותק של שנה בבנק. לעיתים היו הנשים מקניטים את הילד .כך התיחסו אלי . באחת ההפסקות ישבתי ליד הנשים ואיני יודע איזה ז'וק ניכנס לי לראש והחלטתי לשגע את הפקידה שלידי. שנאתי שהתיחסו כאילו אני לא קיים. היא הייתה אישה יפה כבת 40 אשת העולם .בעלה היה שגריר במדינה סקנדינבית. לקחתי את ידה ואמרתי שאני יכול לקרוא בכף היד. היה זה כניראה בהשפעת כתבה שקראתי יום קודם לכן. . והתחלתי לספר לה על עברה . יצרתי סיפור מכל אותם הפרטים שקלטתי במשך השנה מבלי משים והשחלתי אותם בתוך הסיםור של קריאת כך היד. . ראיתי את התדהמה על פניה. היא לא האמינה למישמע אזניה. כיצד ידעתי פרטים על סודותיה הכמוסים. . במשך כמה ימים היא נידנדה לי ורצתה לדעת כיצד אני מסוגל לראות את הארועים שקרו לה. לא הועילו ההסברים שזרקתי וחזרתי ואמרתי שזה סתם ניחוש. . ואז השתלט עלי שוב הז'וק. וכאשר המשיכה לנדנד שאסביר לה כיצד ידעתי פרטים אינטימיים הודעתי לה שאני יכול לקרוא בכף היד גם את העתיד. . היא הושיטה יד. הסתכלתי על תווי היד העדינים ואז התחלתי לקשקש איזה עתיד אני רואה ובתוך העתיד הזה אני רואה הפלגה באניה לחול. והוספתי כי אני רואה אסון שגורם לאניה לטבוע והיא תינצל. . ושוב היא נידנדה לי לשמוע אם זה נכון ומדוע היא תינצל. כניראה ושמרתי טינה לנשים שהתעלמו ממני ואז אמרתי. "את תיצלי כי את חרה וחרה צף על פני המים" ופרצתי בצחוק שהדהים אותן. הילד שישב שם בפינה יודע לדבר וגם לצחוק. . במשך ימים רבים הייתי צריך לשכנע את ס. כי כל הסיפור של קריאה בכף היד היה מפוברק.
היה זה תחילתו של תהליך ההתאקלמות. עכשיו צריך לקנות חליפה כיאה לפקיד בנק ולא סתם בנק אלא הבנק השמרני ששומר על צביונו הבריטי. אין כמו הזמנה למסיבת פורים להגיע עם חליפה ועניבה. . הייתה זו טבילת אש להיכנס לתוך חליפה . במשך השנים החליפה הפכה למדים. מדים של עובד בנק .
אז הנה גם התמונה של החליפה הראשונה. את העניבה החליף פפיון כי כך הולכים למסיבה קבעה האחות הצעירה. היא הייתה דוגמנית ומאוחר יותר הייתה בין עשרת המועמדות למלכת היופי של המדינה. אז לבטח היא יודעת איך הולכים למסיבה. עם פפיון ולא עם עניבה. חחח. הייתי היחידי שהגיע עם פפיון.... וצלם שעבר בין החוגגים השאיר לי מזכרת.
תמונה של הילד שפנה להתקבל כעובד הבנק
אחרי 3 שנים עם פפיון
ולגבי קוד הלבוש, שבזמנו היה מחויב וסימל איזו אחריות וסטטוס, היום לצערי, נהפך לגמרי על פיו. אפילו חולצות כפתורים זה מראה לא שכיח בקרב עובדי בנק ובטח שלא בקרב עובדי מדינה או מי שמצויים בתפקיד שמיצג רצינות ואחריות.
היום הלבוש הרשמי יצא לגמרי מהאופנה וחבל...כשביקרתי לפני שנים רבות במזרח הרחוק בהונג קונג ואף בתאילנד, לכל בעל תפקיד שם, היו מדים רשמיים מחויטים ,מהפקידים ועד כרטיסנים באוטובוסים. ממש היה נעים להביט בהם. אחרי שנים כשביקרתי ביפן, אותו דבר. זה מקנה תחושה של כבוד ורספקט של לקוח למגיש השרות . מקווה שעיתות נזמן ישיבו את אותה אופנה או נוהגים שהיו נהוגים בזמנך בבנק אז.
בתמונה התחתונה כשצולמת במסיבה, חשים את הנינוחות שלך, אולי בתוך החליפה החדשה שכה הלמה אותך, ואולי בתור עובד עם ותק של שנה שחש כבר ביטחון בשייכות שלו לבנק או לקולגות שעבדת עימם .תמונה שמבטאת נינוחות וביטחון וגם אופטימיות של גבר צעיר ונאה בעתידו.
אהבתי.
התמונות לא משקרות. הייתי נער נאיבי ותמיד טעו בגיל.שלי ..לעיתים הפכתי את זה לנשק שלי .ראיתי את ההפתעה כאשר השבתי אש והמנהל לא ידע מאין זה הגיע אליו.. השתמשתי בנשק הזה לעיתים רחוקות והבנתי עד כמה האנשים טעו בהערכה שלהם כלפי. כשערכו מסיבה לעובדים עם ותק של 40 שנה ראיתי את ההפתעה על פניו של מנהל בכיר שהייתי בקשר הדוק איתו . הוא חשב שאני אחד הכוכבים הצעירים בבנק. חחח.
מהר מאוד התרגלתי לתלבושת האחידה של חליפה עם עניבה. . אולי היה זה הסימן היחיד של ביטוי סטטוס. הפקידים ידעו שאפשר להיכנס אל המנהל בכל עת ובכל בעיה. חופשי חופשי על הבר. יצאנו יחד לטיולים וישנו יחד באוהלים וראינו גם יחד סרטים כחולים.אמרו שאני המנהל הכי כייפי. . אבל הם ראו מה קורה כשמישהו מנצל לרעה את היחס הזה. וואו אפילו אני לא האמנתי עד כמה אני יכול להיות נוקשה זה קרה לעיתים רחוקות מאוד.וראיתי את הפחד בעיניים . .בפעם הראשונה שעשיתי את זה זה היה כאשר ערכתי את אחד המפגשים העונתיים לסיכום תוצאות הרבעון. אחרי ההרצאה דנו בארועים החברתיים המתוכננים ואז קם חבר הועד שהיה קומוניסט והחל לתקוף אותי על אי הענות ההנהלה לתביעות שכר של הועד הארצי. .ביקשתי שיפסיק כי הנושא לא על הפרק וגם אינו בשליטתי כמנהל סניף. הוא המשיך לתקוף באופן בוטה בטענה שאנו מנצלים אתך העובדים. חזרתי וביקשתי שיפסיק כי איני מעורב בנושא. וכשהוא המשיך ואף אחד מהעובדים לא עצר בעדו. . הוא לא ידע מהיכן זה נפל עליו. הוא קיבל שטיפה כזו שגרמה לו להאלם. ולכל העובדים הורתי לחזור לעבודתם ולהבא מי שירצה לשוחח איתי יקבע פגישה עם המזכירה. . כולם היו בהלם ובאלם.
והחליפות היו הסטטוס והיו מחויבות המציאות. כמה שמחתי להיפטר מהן כטשר פרשתי לגימלאות. . אני זוכר שעשו אצלי בבית שיפוץ ונתתי להם כ 150 חולצות לבנות. חחח. להיפטר מהסטטוס.
היית נער יפה תואר חכם ובעל הומור
אך גם חצוף..לומר לאישה "את תנצלי כי את חרה וחרה צף על פני המים"
הבכתה אותה גם כשפרצת בצחוק ..לא הייתי רוצה רוצה לחוות חוויה לא נעימה
שכזו ..אבל היית בחור מרשים החליפה שלבשת עם הפפיון הוספה בגרות וחן ,וכבוד .
וכך היה נהוג אז להתלבש ..לא רק בבנקים התלבשו מכופתרים
בל נשכח את הופעתם המרשימה של החיילים שהתלבשו בקפידה מכופתרים ומגוהצים ,ומצוחצחים..מה חבל שהיום מזלזלים בכל מה שהיה יפה, ומכובד פעם ..
יעקב גרשון נהנתי לקרוא את שכתבת ומוסיפה שלא השתנת בהרבה נשארת אותו נער
מרשים ומיוחד ..-אם חצוף ???? לא ניראה לי שהיום היית פולט פליטות חצופות לנשים כי
הן היו אוכלות אותך בלי מלח..חחחחח
יעקב גרשון אל תפגע בבקשה, אני לא הייתי מתחתנת עם מעונב מכופתר ,ומצוחצח ,
לא אז, ולא היום יחי החופש..
יום טוב ובוקר נפלא.
איזה בחור נאה ומוצלח, נכנסת בצעד זעיר ובהתרגשות,
פילסת את דרכך, מצאת את מקומך,עשית את עבודתך על הצד הטוב ביותר!
אני בהחלט מזדהה עם תיאור הימים הראשונים בעבודה: ההתרגשות, התמימות והרצון להצליח...
ובהסתכלות על שנות העבודה--אני רואה ויודעת שככל שהתנסיתי והשקעתי- כשהתקדמתי נהניתי
יותר ויותר. וכאשר מגיעים לפרישה לגימלאות----אנחנו כבר בסטאטוס אחר, גם מבחינת המשרה
וגם בהרגשות ובסיפוק העצמי .((וכמובן גם בגיל....(חחח)). ובעיקר בזכרונות המלווים אותנו מאותם ימים!!
כל טוב, יעקב, ותתברך בבריאות טובה, בשמחה ובנחת מעליזה
כמה מלבב וכמה מרענן לקרוא ולהזכר בתקופה ובתמימות שחשנו כצעירים.
תודה לך יעקב ששיתפת אותנו.
ואגב 'מעונבות' - זה היה מקובל מאד בזמנו.
אני הייתי לקוח מאלה שמנהל סניף הבנק אף פעם לא היה פנוי עבורם. אבל היינו מסתובבים מעונבים הן בעבודה והן בבילוי. כך היה מקובל אז.
בהזדמנות אחרת אעלה את מחלצותי המעונבות מפעם...
מה שכתבתי אולי מטעה. הייתי מופנם ורציני עם פני ילד וכך התיחסה אלי קבוצת הנשים. . הם התיחסו כאילו הילד הזה לא נמצא ולכן הייתי חייב להן את זה. ומה שמעניין שהן הופתעו מההצגה שערכתי בקריאה בכף היד ויחד עם זאת נהנו וצחקו מהבדיחה. . . מה שרציתי לבטא בסיפור שלאורך שנים ראו בי את הצעיר הזה והם ראו מידי פעם מה הצעיר הזה מסוגל לעשות. . . אחרי 4 שנים כבר הייתי יושב ראש הועד ביחידה המונה 800 עובדים. . וחבר מזכירות הועד הארצי בת 4 חברים השולט על מעל 10000 עובדים. אם היה צריך לומר דברים קשים להנהלה אז הייתי אני שעשה זאת. כי החברים האחרים חששו . . מהר מאוד הבנתי מדוע הם חששו.. הרמזים שקיבלתי על קידום היו רמזים עבים . רמזו שלא כדאי להיות חבר ועד נוקשה. אצלי זה לא עבד ומהר מאוד הם הבינו שאותי לא קונים. . וואו כמה שהייתי נעלם אחד גדול עבור ההנהלה. .הם לא ידעו כיצד לאכול אותי ולא פעם הכאתי מתחת לחגורה.כשאמרתי דברים שלא נעמו לאוזן שלהם. מהר מאוד הבינו שזה אני . הם לא הכירו את מה שהיה מובן אצלנו בבית שהאבא עבד במערכת במישפט. . שאסור לשקר. . חחח רעייתי הייתה מספרת לחברות הקרובות שהיא רוצה לראות ולו רק פעם אחת את הסרגל שלה נידחק לראש התור בהמתנה לאוטובוס כפי שרבים עשו. כן,פעם נסעו באוטובוס ולא במכונית הפרטית שלא הייתה. .
. . אז כזה הייתי ושילמתי על כך מחיר אולם מנגד היו רבים שהעריכו את זה.
את הקידום שלי השגתי ביושר ובכוחות עצמי. . אני זוכר שהגעתי כמנהל חדש לסניף שיועד לי. . הם לא ידעו כיצד לאכול אותי . לפני כן היה להם מנהל קפדן והנה אני מגיע עם שמועות על מנהל נוקשה והנה המנהל הזה מתנהג כמו חבר עם דלת פתוחה שכל עובד יכול להיכנס ולומר מה מציק לו. . מה שסיפרה לי פקידה שחזרה מחופשת לידה כיצד בכתה כששמעה שאני מגיע כמנהל הסניף. היא שמעה על מנהל נוקשה שהיה חבר ועד קשה. . רק לאחר שהכירה אותי הבינה עד כמה אני שונה מהדמות שציירו אותי. גם לאחר שפרשתי שמעתי כיצד הפקידות סיפרו שלא היה להם מנהל טוב כזה שהתיחס אליהן כחבר. ..הן ידעו שארשה להן לערוך קניות בחנות הסמוכה בשעות העבודה . כי יש להן ילדים בבית הן ידעו שארשה להן לגשת למספרה כי בערב יש להן חתונה. אולם ידעו שאם אבקש מהן להישאר אחרי שעות העבודה כי חייבים ללהתאים חשבונות , הן עשו את כל הסידורים להישאר. .וכולן הכירו את רעייתי וידעו שאין מצב שאגלוש מעבר לידידות. . חחח סרגל.
נוסטלגיה עם זיכרונות יפים של תקופה יפה שנעים להיזכר בה
אכן זו נוסטלגיה וזיכרונות נעימים . . הגעתי לבנק כנער צעיר והיה בכך חיסרון. הייתי צריך להילחם על מנת שיכירו מי אני. . ואני יכול לציין בסיפוק שנהנתי מעבודתי בבנק. לא פעם זכרתי כיצד התקבלתי לעבודה רק בגלל שאלה קנטרנית של המראיין שראה לפניו ילד וכשהילד הזה היה עם יד כל הדלת ליציאה ,שלח המראיין שאלה קנטרנית "ולצבא אתה לא הולך בחורציק"? חחחח . אני זוכ ר את ההפתעה כשהודעתי שאני אחרי צבא. נער שכתב בקשה להתקבל לעבודה כשהוא כותב כי בעוד 3 חודשים ימלאו לו 19. ..וכך הפכתי למחרת פקיד בנק .
כמה קשה הייתה ההתחלה להיטמע בין הבוגרים שהתיחסו אלי כילד. אבל הצלחתי לעבור את המשוכה. העתיד היה ורור ולכן הזיכרונות נעימים
אכן הזיכרונות נעימים ויחד עם זאת המילחמה להכרה בי כבוגר ולא בנער צעיר . המילחמה הייתה קשה . במערכת גדולה אתה צריך להפגין את נוכחותך ופעמים רבות שמעתי וגם ראיתי את היחס לצעיר הזה. . היו שההכרות הזו עלתה להם בכמה ריקושטים שקיבלו. . אחרים הפנימו את ההכרה בעבודה משותפת.
לקח לי זמן להתרגל לעניבה. מי שהסתובב עם חולצה פתוחה ושרשרת זהב על הצואר .קשה היה לקשור את העניבה החונקת. אולם זו הייתה חובה וחובה היה להתרגל לזה.
קמתי הבוקר והבחנתי בכל אותן תגובות של אחרים לסיפורך האישי ולתגובתך שלך. אתה חולק בסיפור שלך זכרונות על בחור צעיר בעל מראה נערי שמנסה להשתלב בעבודה בעלת אופי מחייב בתקופה שהעולם היה שייך למבוגרים ( בניגוד להיום שהעולם לגמרי שייך לצעירים, בשנות העשרים לחייהם ,מקסימום השלושים ) . אין ספק שחוש הומור עוזר לשבור את הקרח וליצור קרבה, וכבחור צעיר ששאף להיות חלק מאותה מערכת, הצלחת בכך באמצעות משחק קריאת כף היד ונטילת אחריות עם הזמן והנסיון. אהבתי מאוד את הגישה הזו.
אבל העלית נקודה נוספת והיא שבחרת תמיד בדרך הישר וזכית עם השנים ,ביושר ,במוניטין הראוי לך, כמנהל קשוב ישר הוגן ואנושי. אני מאמינה שהדרך הישרה היא הקצרה ביותר בחיים וגם המספקת יותר ,ומוניטין טוב, שמו הטוב של האדם, הוא הנכס הגדול ביותר שאדם ירכוש לעצמו במו ידיו . וזה ראוי להיאמר על כל במה, כי יש אנשים רבים שמתבלבלים וחושבים שכסף מעניק כבוד ואושר פנימי לאדם, וברור שלא כך הדבר. מעולם לא היה כך . יש עוד נכסים טובים וכולם שייכים לעולם הערכים : חברות, עזרה הדדית, מתן כבוד לאחרים ועוד.
שמיחה שהדגשת את הנושא הזה שהוא משמעותי מאוד גם לפרט וגם לכלל החברה. תבורך !
הגדרת את זה נכון. . היה זה ניסיון לשבור את הסטיגמה שהודבקה לי ורדפה אחרי לאורך השנים .תמיד הייתי הפקיד הצעיר גם לאחר שנים. . מה שעשיתי לפקידה בקריאה בכף היד היה מעשה נועז כך גם קיבלו את זה כולם. וזה שינה את היחס אלי. .
לעיתים תהיתי מה עושה אותי מרדן. אף פעם לא ניכנעתי לאיומים ונילחמתי על דעתי גם אם ידעתי שזה עשוי לפגוע בקידומי. . אני זוכר ארוע שבו ניכנסו 2 גברים לחדרי ואחד מהם החל לאיים ולצעוק . בידו אחז התראת עו"ד על חובו לבנק. הבחור החל לצרוח ולאיים שאם לא נבטל את החוב הוא יעשה צרות. התגובה השקטה שלי שבה דרשתי ממנו לעזוב את חדרי אחרת אזמין מישטרה הרתיחה אותו והוא התקרב ואיים לפגוע בי. קמתי ועמדתי מולו ו"הסברתי "לו ברוגע שאם הוא ירים יד אצטרך להזמין אמבולנס שיוציא אותו בשכיבה לבית חולים. . הסתכלתי עליו וידעתי שהוא פוחד. היה לי גוף אטלט עם נסיון בקרב מגע. ראיתי את הפקידים ההמומים וראיתי גם את הפחד בעיניו הוא לא ידע איך לאכול אותי. . ואז חברו משך אותו החוצה וחזר ושילם את החוב והסביר שהברו יצא רק אתמול מבית סוהר. . לא קל להיות מנהל. במיקרה אחר ראיתי בחור שהגיע עם אמו אל הסגן שלי. הוא קיבל התראת עו"ד על חוב לבנק. שמעתי אותו מאיים שאם לא ימחקו את החוב שבעיקרו הוא חוב ריבית הוא יגיע עם עוזי וירסס את כולם. . הוא הוסיף שרק כעת השתחרר מבית סוהר ולא איכפת לו לחזור לשם. . ניגשתי והבטחתי לבדוק את החוב ולסגן שלי הורתי למחוק את החוב. . חחח עם בריון אפשר להתמודד אולם קשה להתמודד עם עוזי בידי משוגע. . צריך לדעת גם מתי להיכנע..
וואו!איזה יפה!
סיפור נחמד.ככה יעשה לאשה אשר התעלמה מקיומך עם חברותיה.נהנתי מהסיפור.רק אתה יודע ,לפעמים סתם נבואה מגשימה את עצמה.מעניין מה עלה בגורלה של אותה האשה.
עכשיו אני רואה מאיזה מכחול מצויירות הנכדות שלך,אם כי מתמונה אחת שראינו,גם סבתן היתה יפה מאד.
אני רגועה יודעת, שאני מוצאת חן בעיני יעקב גרשון
..אז ....חח
מובן שלא חשוב מה יעקב לבש..גם ללא לבוש הוא איש יחיד במינו אז ,וגם היום
בן פורת יוסף ..
צהריים טובים
ולמרות כל מה שכתבתי וכל מה שחשבו עלי אני האנטי טיפוס של הדון ג'ואן. . ההופעה שלי הטעתה. גבוהה תמיר גוף של אטלט .כולם חשבו שאני טיפוס הבארים והמועדונים. אמנם ביקרתי במועדונים ובמסיבות שנערכו באולמות יוקרה עבור עובדי הבנק. . עד היום איני מבין מה גרם לחברים שלי בבנק לחשוב עלי כדון ג'ואן. . כתבתי שהייתי בחור מופנם ושקט אולם לעיתים יצאתי מהדמות הזו .כמו בסיפור שכתבתי פעם על התחרות על בקבוק הויסקי. . זו הייתה העזה והייתי בטוח שזה מישהוא אחר ולא אני. בחור בן 21 שמזמין לריקוד תחרותי בחורה בת שלושים פלוס וזוכה בקופה. חחח.. אנסה לחפש כאן בארכיון את הסיפור על בקבוק הויסקי.
חחח לא חשוב מה הוא לבש אולם אתן יודעות שאתן חברות טובות שלי. אבל זה לא קשור לסיפור
כתיבה רהוטה, ראש צעיר ומעשי קונדס שעושים לך את היום .
שלא יגמר לך לעולם .
שועל
תגובה צעירה למעשה קונדס צעיר.
היום לא היו מקבלים את זה בהומור כפי שקיבלו את זה אז הנשים.
לקרוא לא קראתי מרוכז יותר מדי בשבילי י חיב רוחים לא גוש אחד
הרגל קשה לשנות. בימים ההם לא היו מחשבים וכתבנו ביד. בעיקר דוחות הנהלה. . תמיד כתבתי קצר ואמרו לי שאני מקמצן במילים ואז החלתי לכתוב יותר ובאופן שוטף בלי נקודות ופסיקים. עכשיו מעירים לי שאני כותב בגוש ואת לא היחידה. אצטרך לכתוב בתיפזורת.
תודה על הפירגון