אגדת הפרפר

הוא היה פרפר הוא קרא לה פרפרית.
הוא אהב את כנפיה היפות, היא אהבה לעוף בכל ממלכה, לחשוף את כנפיה ולעת ערב לחזור אל הפרח שלה. הוא קרא לה פרפרית.
הוא היה פרפר, שאהב לעוף מפרח לפרח, ללגום מצוף הראשוניות. כנפיו היו מורעלות, הוא אהב בלעדיות. הוא היה פרפר וקרא לה פרפרית.
הוא היה פרפר מוזר בכל הממלכה, היא היתה עפה מארץ לארץ, מממלכה לממלכה, מציגה את כנפיה משאירה אותותיה וחוזרת אל הפרח שלה.
יום אחד, ירה בה הפרפר חץ מורעל שפגע בליבה. היא קיפלה את כנפיה ישבה לצידו עפה אחריו מממלכה לממלכה, והוא עף אחריה מארץ לארץ, הוא אהב בלעדיות.
כאשר ראתה אותו מתיישב על פרח אחר ללגום מצוף הראשוניות, ישבה היא לבדה.
היא הרגישה את החץ המורעל חודר עוד ועוד בליבה, הורס לה את כל החדרים ידעה שחייבת להוציא את החץ בטרם ימשיך ליבה לשותת דם. הוא היה פרפר, הוא קרא לה פרפרית.
יום אחד פגשה בממלכה הלך(נודד) למראה פניה העצובות של הפרפרית, ניסה לדובב אותה ההלך לפתוח את סגור ליבה, עד שהראתה הפרפרית להלך את החץ המורעל התקוע בליבה.
ההלך התיישב על אם הדרך, הפרפרית התיישבה לצידו, הוציא ההלך את הפינצטה והחל למשוך אט אט את החץ המורעל מתוך ליבה של הפרפרית.
תאונת עבודה בלתי צפויה קטעה באחת את מלאכת הריפוי של הפרפרית. במהלך משיכת החץ המורעל נדקר ההלך מאותו החץ.
האגדה מספרת, שהפרפר המשיך לעוף מפרח לפרח מידי פעם לחזור לפרפרית שלו,
הוא היה פרפר,
הוא אהב בלעדיות,
הוא קרא לה פרפרית,
הפרפרית שלו.