בת יפתח
בפיתחו של חודש הסליחות ,אני ניזכרת בסיפור על בת יפתח ומצטערת עליה,.כל הסיפור הוא מוזר ,תמוה,ומצער על בתו של יפתח..לא היא שהיתה צריכה לבקש סליחה.חז"ל כעסו על אביה,באמרם מה היה קורה אם חזיר היה יוצא מפתח ביתו-גם היה מקריב אותו?
אני רואה בה סמל לגורלן של הנשים האומללות הנתונות לחסדי הפטריארכים שבמשפחה.

כל אחת היא בת יפתח!
חיינו -מקוננות בהרים,
עד נשוב אל אבינו,
אל המזבח
בתקווה,
שהמאכלת
תנהג בחסד.
ואולי בכל זאת
יֵאָחֵז הַאָיִיל
בַּסְּבָך
ויִשָמַע קול המלאך:
"אל המַאֲכֶלֶת-
יַדךָ אל תשלח"!
חיינו -מקוננות בהרים,
עד נשוב אל אבינו,
אל המזבח
בתקווה,
שהמאכלת
תנהג בחסד.
ואולי בכל זאת
יֵאָחֵז הַאָיִיל
בַּסְּבָך
ויִשָמַע קול המלאך:
"אל המַאֲכֶלֶת-
יַדךָ אל תשלח"!
יום הקדיש הכללי
היום,י' בטבת,הוא יום הקדיש הכללי של האנשים שיום מותם אינו ידוע.במסורת זהו יום צום בו החל המצור על ירושלים טרם חורבן...
לקריאת הפוסט
אספר לקראת טו' בשבט אגדה סלובקית
בכפר אחד חי אכר עם אשתו ובנו התינוק.
מדי יום האשה החרוצה היתה פעילה,אך בלכתה לישון,בערב, נירדמה מייד כמו בול עץ.
הלך האכר ליער,למכשפה הידועה בסביבה ,וכשהיא יושבת ליד יורה רותחת,מעבירה נוזל...
לקריאת הפוסט
ברכה
שנה אזרחית מוצלחת לכל חברי מוטקה.שנת בריאות ,אושר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אבדוק.אבל בת יפתח שמחה לקראת אביה ורקדה לכבודו,בהחלט לא עשתה שום עוול.
סיפור מכמיר לב.
יפתח הגלעדי, טרם עלות בתו לעולה, הוא שולח אותה ונערותיה, לירחים כמה?
לבכות על מר גורלה ולהכין עצמה לקראת עלותה לקורבן לשם'.
האב המעונה, מייחל ומחכה בזמן הזה, לאות משמים להתרת הנדר שנדר, אך אין אות, וקול מלאך, הקורא: "אל המַאֲכֶלֶת- יַדךָ אל תשלח"!
חודש אלול, חודש הסליחות - וסלח איש לאחיו...
שיר מאוד יפה כתבת, טובה היקרה. המשך כתיבה מהנה. (פרח).
תמיד, אבל תמיד צדיקות יתר...אדיקות יתר הן תמיד מרושעות ואכזריות, ועובדיהן עובדי השטן!!
בו כל אחת מאיתנו הופכת להיות אותה דמות טרגית, אלא שהפעם אולי יקרה נס, כמו בסיפור העקדה. יפה הקישור הזה.
וכעת, באשר לסיפור המקראי, המצמרר הזה. בעקבות דבריך, הלכתי לקרוא כדי להזכר בכל הפרטים. מצאתי הסבר מסודר וברור באתר דעת, שעובר על פני כל השלבים בסיפור. על יפתח שהיה בן לאב לא ידוע, ועל כך שחי כפרא, ולכן גם פנו אליו זקני העם בבקשה להגן עליהם מפני העמונים. והתקופה, תקופה של עבודת אלילים. ובתוך זה, גם הקרבת קרבנות אדם. הנה מספר הכתוב בהמשך על מלך מואב שחש שהוא ניגף במלחמה ומקריב את בנו בכורו, מה שמביא, אגב, למניעת תבוסתו במלחמה מול ישראל. באווירה הזו, בתוך המנהגים הללו, כשיפתח עומד מול קרב חשוב, הוא נודר את הנדר הידוע.
וכאן חשבתי על כך שבניגוד למלך מואב, למשל, שהקריב את בנו כי כך הבטיח לעשות, הרי שיפתח אינו קובע שזאת תהיה ביתו דווקא. ואולי כאן טמונה איזו משאת נפש, שאלהים יעשה כך שזה יהיה מישהו לא משמעותי, אולי בעל חיים כלשהו.
דבר נוסף, שהוא תמיד עולה כשהמקורות משתפים אותנו בסיפורים לא פשוטים - ההערכה שלי כלפי הכותב המקראי על כך שהוא מציג דברים כהוויתם, מבלי להסתיר, מבלי להפוך את האנשים למלאכים קדושים.
הסיפור כמובן מעלה תהיות ושאלות, ואולי במכוון - זה גורם לנו לחשוב, זה גורם לנו להגיע למסקנות, שאולי ישפיעו על התנהלותנו.
אז תודה טובה על שהבאת לכאן את הסיפור הזה. המזמן לנו חשיבה.
כתבת כל כך יפה.מילים מעודדות.שוב תודה
מצאה חן בעיני ההשוואה בין מעשה מלך מואב,למעשהו של אביה של בת יפתח.בכל זאת ששני מעשים נוראים.הסיפור על עקדת יצחק כבר מרמז שלפי התפיסה של מספר הסיפור ,האל בו אנו מאמינים והוא רק אחד,אינו צריך קרבנות אדם.בת יפתח מבינה שאין לה פתח גאולה ולכן היא מבטיחה לחזור .אי אפשר למוד את המעשים דאז לפי הסטנדרטים של ימינו,ולכן צדקת שיפה שהתהסיפור מביא דברים כהווייתם.אבל איך שניסתכל על זה -בעיני זה נורא.
כמה אתה כועס על נשים.אבל בת יפתח כיבדה אב לפי המיצוות.יותר מזה.היא יצאה שמחה לקראת אביה שחזר חי ומנצח מהמלחמה.ומה היה גמולה-להישחט.והיא אינה אומרת דבר.רק מבקשת זמן להתאבל על בתוליה וחוזרת למות בידי מי?אביה.אז איפה כאן הרוע שלה?
תודה שהגבת.
כתבתי צדיקות בשורוק.... ואדיקות בשורוק....
והתכוונתי לצדיקותו של יפתח...צדיקות יתר הדורשת קורבן אדם חף מפשע...
עוויתי ופשעתי...אבל אלמד, גם אם אין אני יכול לנקד אלמד לנסח כך שלא אהיה משתמע לשני פנים...
היכן היה האלוהים שנתן לו את הזכות לנדור נדר להעלות מישהוא לעולה. גם אם זו לא הייתה בתו הרי עצם המחשבה שמישהוא עלול להיות הקורבן,הוא מעשה מזעזע. . .
וואו,סבי הרב לבטח מתהפך בקיברו על האמירה הזו. . הוא לבטח היה עונה לי כי מי אנו שנחלוק על דעתו של האלוהים.
תודה לך טובה ולשאר המגיבים שהועשרתי בעוד סיפור הקשור בתולדות עמנו.
אגב, קראתי את כל ספריה של חוה עציוני הלוי - שלקחה דמויות מהתנ"ך וכתבה עליהן ספרים בפרוזה.
מאוד מאוד נהניתי - שווה קריאה.