איך התחתנתי עם יעקב

"לאה, לאה" שמעתי את קולה של זילפה,"עורי לאה התעוררי, יום חדש הפציע, אפילו השמש התעוררה. מה היא צועקת הזילפה הזאת? שכחה שהלכתי לישון בשלוש בבוקר בגלל המחשב הזה? קיבלתי את זילפה מאבי-לבן בן נחור, כנדוניה ליום נישואי, שתשמש עבורי-אמא- מה שאומרים בסלנג שלנו "שיפחה" שתעשה כל מה שאני מצווה עליה לעשות ותגשים את כל משאלות ליבי. איך יכולתי להמשיך לישון כאשר זילפה צועקת לי אל תוך האוזן? קמתי בעצלתיים, התיישבתי על המחצלת שהיתה מונחת בפינת החדר, שפשפתי את עיני, נתתי לזילפה לסרק שערותי, החלפתי את מחלצותי וחיכיתי לאחותי רחל. היה זה פולחן שלנו, לשבת מידי יום על המחצלת, ולהעלות זכרונותינו על הכתב. (אחר כך היינו מעבירות למחשב את הזכרונות). אגיד לכם משהו בסודי סודות? יש לי מזל שרחל היא אחותי הצעירה, כי רק בזכות המנטליות של אבי, אני נשואה היום לאישי יעקב. סומק עלה על פניה של רחל, כאשר נזכרה איך לפני עשרים ואחד שנה פגשה את אישי ליד הבאר, כאשר הלכה להשקות את הצאן. יעקב שראה איך רחל מתאמצת להזיז את האבן שהיתה מונחת על הבאר, נעשה אדיב, הפעיל את השרירים שלו, הזיז את האבן מהבאר, השקה את כל הצאן שלנו. רחל סיפרה לי שכבר ממבט ראשון, איך שהסתכל אישי עליה, מייד התאהב בה. מאחר ורחל לא רצתה להתמסר לו, לאישי, עד ליום נישואיה, פנה יעקב לאבי וביקש להנשא לרחל. אפילו הבטיח לו, לאבי, שיעבוד בפרך שבע שנים על מנת שיוכל להתחתן איתה. לחצו ידיים ביניהם ויעקב החל בספירה לאחור. הוא החל לעבוד ורחל החלה למחוק את הימים, עד שחלפו שבע שנים. היום הגדול הגיע והעיר "ארם נהריים" לבשה בגדי חג. וילון הונח במרכז האוהל על מנת שחלילה נשים לא יביטו על הגברים, היום אני מבינה שזה נועד להסתיר מיעקב את התרמית, עד שיהיה כבר מאוחר. אמר לי אבי:"אל תדאגי בתי, נשקה את יעקב, הוא אפילו לא ישים לב אם את היא לצידו או אחותך רחל". וכך היה, לבשתי את שמלת המלמלה היפה ביותר בצבע לבן, הינומה כיסתה את פני, ברוב כבוד ופאר הובלתי לחצי החדר של הנשים. מה אגיד לכם, כלום לא קרה באותו הלילה, שיכור היה יעקב. רק בבוקר כאשר רצה לקיים את מצוות פרו ורבו, הסיר מפני את ההינומה וקיבל את שוק חיו. היתי אני תחתיו, אני-לאה בת לבן, ולא אחותי רחל(שבה למעשה חשק ולמענה עבד שבע שנים בפרך). ברוב כעסו פנה שוב לאבי ואמר לו:"אתה ממש שקרן ורמאי אתה חוצפן, איך זה הפרת את ההסכם בינינו? אז מה אם אתה אח של אימי? חוק זה חוק, הסכמים צריך לכבד!" לא היתה לו ברירה, לאישי, הוא נאלץ לקבל את ההסבר של אבי ולהמשיך לעבוד שבע שנים נוספות על מנת שסוף סוף יזכה באחותי רחל. וכך היה. איזה קורבן הקרבתי אני לאה בת לבן, על מנת להגשים את משאלת ליבו של אישי. שבע שנים של עבודת כפיים עבד יעקב על מנת לרצות את אבי ולקבל את רחל. שבע שנים סבלתי בשקט בגלל אהבתו לאחותי עד שנישא לה. "זילפה" קראתי לשיפחה שלי וזאת הגיע אלינו בריצה לשמוע מה בקשתי."הגישי לנו תה עם שתי קוביות סוכר, כבר הפה התייבש לנו מרוב דיבור, לא קל להעלות זכרונות של עשרים ואחד שנים". באותו לילה נדדה שנתי, עיני זלגו דמעות, רציתי את אישי והוא רצה את אחותי. אבל פתע פתאום הוא קלט שאני בכלל לא מכוערת כפי שחשב בהתחלה. אני חייבת להודות מעט להסטוריון אהוד מנור ששינה עבורי את ההסטוריה, והחליט שיעקב אכן אהב אותי. מאז כל פעם אני מדליקה את הרדיו הזעיר שהצלחתי לקנות בשוק הכרמל ושומעת את הצלילים הבוקעים מתוכו. במיוחד אוהבת אני לשמוע את מילותיו של אישי.
"אל יהיה ליבך עצוב לאה,
שבע שנים חלפו מזמן.
אני אוהב אותך לאה
אוהב אותך כמו שאת
(אל תשתני לאה! ). אוהב אותך לאה כמו ש א ת!
סוף טוב, הכל טוב ובעצם הכל נשאר במשפחה. אחותי ואני נשואות ליעקב והוא עובד בפרך לפרנס אותנו ואני עד היום נהנת מהתרמית של אבי.