מישהוא צריך להתנצל בפני הנופלים

יום כיפור ,הציבור בבתי הכנסת ואנחנו דוהרים לסיני. נכנסים ללאווירת מלחמה. אש תופת ניתכת על התעלה ומשני עבריה. מראה סוריאליסטי שדומה לרגע כי הוא לקוח מיומן קולנוע של שנו הארבעים של המאה הקודמת. לילה, התעלה בוערת. מטוסים צוללים ולא תמיד עולים. הם צוללים לתוך הגהינום הלוהט. לרגע אני עומד נידהם מול המראה הנורא. לרגע הוא נראה כמו מצגת אש ובשניה אתה מתעורר ויודע שאתה במלחמה שדומה לגהינום של דנטה. . לילה ארוך של אש ובעירה. ים של אש שמאפיל על התעלה. וזו הייתה רק ההתחלה. יום אחד בגהינום.
מאוחר יותר היו ימים גרועים יותר. המטוסים שתקפו בחמת זעם. שיירות ההרוגים והפצועים שהובלו על מכסי המנועים.. הילד שנהרג לידי כאשר הטיל החטיא בס"מ ספורים ולא ערף את ראשי. אלו טראומות שלא יישכחו לעולם. אלו צלקות שמלוות אותנו ולא יגלידו . זיכרון של מלחמה לאחר 40 שנה

נרכין ראש ונתייחד עם מתינו שאותו שלטון מחדלי שלח למות בעד ארצינו אנא ממך יעקב אל תערבב פוליטיקה עם מתינו איך האחד משתווה כלל לשני ואין לו קשר לאהבת הארץ והמולדת אין בית בארץ שלא נגוע באותו שכול כואב ומצמרר ואין בית שלא חווה מלחמה ואין אמא שלא חוותה חרדה כאשר בנה היה בקו החזית אין קשר בין האחד לשני וכבוד המתים כבודם וכאב השכול הוא כאב והביקורת כנגד אותו שלטון שאתה קורא לו סמל המדינה הוא הוא זה ששלח את ילדינו לאותו מוות נורא בכדי שיגנו על מדינתינו פעמים בצדק ופעמים במחדל נוראי אך אם בחרת למרות המחדל עדיין לתת לו את מקומו ניחא הרי כל אחד מאיתנו רואה אחרת את הדברים אבל אנא ממך אל תזלזל באהבהתינו את הארץ הזו ואל תשווה זאת לכאב השכול כי אין לזה דבר וחצי דבר בינו לבין הביקורת החריפה כנגד האוחזים בהגה השלטון .... ובעיקר לא כאשר המחדל של 40 שנה אחורה מוכח והאובדן לפחות בחלקו קשור ישירות למנהיגים .... לא אכנס איתך לויכוח נוסף על האובדן והשכול מאחר וזה לא מכובד מבקשת ממך לא לערב בין זה לבין ביקורת

הכעס והעלבון ניכרים מאוד בכתיבתך
אבל בוא נרגע זו לא המלחמה הראשונה
שעלינו נכפתה על ידי אויבים מחוץ
זו הגבורה העילאית של עם ישראל
שמנעה את האסון ולא "כלבי השלטון"
שאתם נעם גם בא חשבון
אז בוא נכבד את זכר הנופלים
בלי טרוניות ובלי כעסים
יום כיפור הוא גם יום של סליחה
נזכור את זכרם בהרבה אהבה

אני מכבד את דעתך אולם אני עדיין טוען שסמלי השילטון הם הבסיס להיותנו מדינה דמוקרטית. כשאני מדבר על סימלי השילטון איני מתיחס לאנשים שמאיישים את השילטון אלא למוסד עצמו שהוא מסמל את המדינה . כך שאת יכולה לגנות את השרים ולבקר את דרכם אבל אני מדבר על המוסד שהוא סמל המדינה . הוא המדינה הוא השילטון. אני יצאתי חוצץ נגד צעדיו של לפיד ורבים כמוני עשו וממשיכים לעשות כך אבל המוסד הזה הוא השילטון והוא יקר לנו ואני חייב להגן עליו. זה המוסד ששלח אותנו לקרב. זה המוסד שקובע אם נצא למלחמה. זה המוסד שנקרא שילטון ולא חשוב מי מאייש אותו. מאיישים אותו אישים שאת ואני בחרנו. אולי לא הצבענו עבורם אולם בסל הכל אנו בחרנו בם. אז תבחיני בין המוסד הזה שניקרא שילטון לבין האנשים שמאיישים אותו היום זה יאיר ומחר זה שולמן.. את הנקודה הזו אני מנסה להסביר ו את מערבת בין הסמל ובין מי שמאייש אותו.

זה נגד אותם אנשים המשתמשים בסמלים בדרך נלוזה פוגענית ומחסל את החלשים העניים מעמד הביניים והרשימה עוד ארןוכה כשאגב הם יושבים על ממון אישי של 22 מליון 44 מליון ועוד כל אחד בנפרד מעולם לא ידע חרפת רעב מה הוא והצורך להחליט בין מזון חשבון חשמל או תרופות אז אני מבינה את מה שאתה אומר וטוענת נחרצות כולנו כאן אוהבים מעריכים מכבדים מעריצים ומוכנים להקריב למען המדינה וסמליה אין זהנ אומר שאנחנו מוכנים להקריב למען אנשים המקריבים "אותנו" בשביל הכסא שלהם קשה לי לכתוב כאן ולצאת כנגד שר האוצר או המדניות הכלכלית על רקע הכתוב על שכול ולכן לא אוסיף מעבר להבהרה שדווקא אולי כאן נקודת המחלוקת כלל אינה נקודת מחלוקת כי המוסד השלטוני כמוסד אינו העניין כלל להפך הדמוקרטיה והמדינה כמדינה היא הדבר האהוב ביותר אך אין זה אומר שהיושבים בראשה באם הצבענו בעדם או לא יכולים לשמש כחלק מסמליה להפך אני מתביישת במנהיג המחלל לדעתי את טוהר המידות כאן כשהוא פוגע בחלש בזקן בנכה ובילדים ונדמה לי שאתה היית בין הכותבים על קצבאות הילדים אז שוב אני פונה ומבקשת הפרדה בין היושבים שם במרומים לבין הסמל עצמו וזהו אני מיציתי לעת עתה (עד שהפה הגדול שלי לא יוכל לשתוק עוד)ואני מבקשת להבהיר עוד פעם השכול המדינה סמליה הם בדמי ובדם הכותבים והמתריסים כנגד אלו המנצלים את חסרי הקול

כן הכעס והעלבון ניכרים בכתיבתי . לא את עלבוני אני מבקש את עלבונם של אלו שנתנו את נפשם למען המדינה .אני דורש את עלבונם . הם הלכו לקרב חדורי אמונה כי הם נלחמים למען ביטחון המדינה. הם יצאו לקרב כי מישהוא שלח אותם ומי ששלח הם לא כלבי השילטון. שלח אותם הגורם שמסמל את המדינה שאתה ואני והוא והיא בחרנו בו. והיום יש כאלה שקמים ואומרים שהגוף הזה הוא כלבי השילטון ואינו מסמל את המדינה. אז מי אם כן או מה היא המדינה ואילו סמלים מיצגים אותה. הציבור הרחב לא שלח אותנו למלחמה. מי ששלח הוא הסמל, השילטון שמיצג את המדינה. אוי לנו אם אנו מבטלים אותו במחי יד . אז מה היא המדינה?.

אני מצטרף בכל לב לתגובה של ישראל שמשון, אומר רק זאת סמלי השלטון של מלחמת יום כיפור כמעט המיתו שואה על המדינה שלנו במחדל הנורא שניכתבו עליו הרי מילים, אילמלא גבורתם והקרבת החיים של רבים מחיילי צה"ל במלחמה הארורה ההיא אנני יודע מה היה מצב המדינה כיום.

אני קורא את מה שאת כותבת בתגובה 5 שואת פותחת בדיוק במה שאני כתבתי בתגובה 4. ההבחנה בין סמלי השילטון לבין האנשים שמאיישים אותם. אנו מגנים את השרים המאיישים את סמלי השילטון גינינו את יאיר ולא אחת גיניתי את צעדיו . אולם סמלי השילטון יקרים לי וכך גם לך כפי שכתבת. אז איני רואה שוני וסתירה בין מה שכתבתי לבין מה שהגבת.
שתהיה לך שנה טובה ומבורכת

סימלי המדינה הם הדגל,הכנסת,הממשלה ובתי המשפט. דיין וגולדה, יאיר וביבי אינם סמלי המדינה הם מאיישים את סמלי המדינה. אז לא נשפוך את המים עם התינוק. דיין וגולדה אשמים במחדל. הם שאיישו את סמלי המדינה וחטאו. אז אל מטיל חמתך על הסמל.

סוגר את הבאסטה
תיקו,אין הסכמה
כך טיבעו של ויכוח עקר
כאשר כולם מסכימים שלא להסכים
ידשדשו וינתחו ויאמרו את אותן המילים
אולם המסקנות יהיו שונות למרות ההסכמות .
אז מה נישאר לנו לעשות
להרכין ראש או לשאת אותו בגאון
ולנצור את זיכרם של המתים שנפלו למען המדינה

אני מעלה כאן שאלה פילוסופית אם לא היתה פורצת אותה מלחמה, האם היתה סיבה לשפוט את המוסד השלטוני?

זאת גדולתו של עם, ששרד כל כך הרבה פגיעות, מרכין את הראש ובוכה על מתיו וממשיך הלאה לחיות, למרות מה שחקוק בזיכרון כמחדל יום הכיפורים.

רק מי שהיה שם יודע כמה קשים היו המראות.
מה הייתה השפעתם של הארועים על נפש החיילים.
כשהאש רודפת אותך יום יום ואתה רואה את הזוועה
היא לא עוזבת אותך ורודפת אחריך בלילות הארוכים.

מאוחר יותר למדתי מה עשתה לי המלחמה
כשרעייתי נשמה את נשימתה האחרונה. קמתי בשקט ודיווחתי על מותה. שום שריר לא זע ולא ירדה דימעה. כולם אמרו "איזה גיבור" אולם לא ידעו כמה כאב היה בלב. . וכך זה קרה שוב 6 חודשים לאחר מכן כאשר הבת החזירה נישמתה לבורא. קמתי בשקט לדווח על מותה ואף דימעה לא ירדה. ואז נזכרתי במלחמה. נזכרתי בנער שהטיל פגע בו ללא התראה. שכב מת על הזחלם ושום שריר לא זע ואף דימעה לא ירדה על מות הילד-נער שהיה מספר נוסף בסטטיסטיקת הנופלים. האם זה מה שעשתה לנו המלחמה?

אלפי חיילים סובלים ואינם יודעים להסביר את הסיבה לכך. אחדים הלכו לטיפול וזוהו כהלומי קרב. כמה אלפי הלומי קרב מסתובבים בינינו ואינם יודעים כי הסימפטומים שמציקים להם בלילות הם סימנים שמחייבים בדיקה ואבחנה..הם לא מודעים לכך שזה מה שעשתה להם המלחמה..
אז נעבור את יום הזיכרון הזה ונשקוט על ליום הזיכרון הבא.