"הפרשה"

זה קרה בשנות החמישים, המודיעין הכשיר חוליית ריגול במצרים, המטרה היתה להפיל את ממשטרו של המלך פארוק שהיה עויין לישראלן.
גם לאחר שהופל משטרו  הרשת המשיכה לפעול, הרעיון היה חשאי והוסווה כאילו היתה זו מחתרת מצרית.

]פעולה ראשונה בוצעה, אנשי הקבוצה הטמינו מטען חבלה קטן בתיבות דואר באלכסנדריה, פעולה שניה מטענים מתלקחים הונחו בספריות  האמריקאיות בקהיר ובאלכסנדריה וגרמו לשריפות.פעולה שלישית היתה ב-23 ביולי יום השנה למהפכת הקצינים, והיתה נגד בתי הקולנוע בשתי הערים, פעולה זו נכשלה כאשר מטען התלקח בטרם עת, בכל הפעולות לא היו קורבנות בנפש.

הרשת הופעלה על ידי אברי גלעד, שלש עשרה החברים נעצרו בזה אחר זה, ביולי של שנת 1954 הם הועמדו לדין, היחיד שהצליח להמלט (זה היה תמוה) היה אברי גלעד אשר נמלט בטיסה מסחרית ממצרים.

איש המודיעין מאיר מקס פעל בנםרד, הוא העביר לקבוצה כספים, לאחר חודשים ארוכים של חקירות ועינויים התאבד הוא בכלא המצרי ב-21 לדצמבר של שנת 1954. ב-11 בדצמבר של אותה שנה החל המשפט, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר הוצאו להורג בתלייה(שרת הזעיק את העולם מאומה לא עזר) , מרסל ניניו נידונה ל-15 שנים, ויקטור לוי ורוברט דסה  וחליפי קבלו מאסר עולם.  הפרשה כונתה "עסק הביש" והיא עוררה היסטריה לאומית, לא היה ניתן להבין כיצד הצליח  להמלט אברי ובאיזה נתיב ברח? בעוד כולם נתפסו. כל החקירות בטענה  שאברי גלעד בגד ושפעל בירות מצרים העלו חרס. במהלך משפטו טען אברי שאיסר ניסה לנקום בו.
את בן גוריון עניין דבר אחד, מי נתן את ההוראה?  זה הפך אצלו לעניין כפייתי וחולל רעידת אדמה בצמרת המדינה. הוויכוח נערך בין שני הצדדים, פנחס לבון אז שר הבטחון ובנימין ג'יבלי  אז ראש אמ"ן, לבון טען  ששמע על התכנית אך לא נתן את ההוראה, ג'יבלי לעומת זאת טען  שלבון נתן לו את האישור, ברור שאחד מהשניים משקר, רבין הגיב בזמנו כאשר יש לך שני שקרנים פתולוגיים לך תדע......

בן גוריון שנא את לבון  ונשף בעורפו, הוא פעל במרץ לסילוקו,  משה דיין כהרגלו יצא חף מכל אשמה, למרות שהיה רמטכ"ל  ומפקדו הישיר של ג'יבלי,  (מזכיר לכם משהו?)  ההנחה היתה  שדיין באותה תקופה שהה בארה"ב, הצבא האמריקאי אמר שהוא לא הוזמן, איכשהו סודר שהוא יבקר בכמה מתקנים צבאיים.

הצבא החל לפברק הוכחותת שלבון הוא האשם, זוייפו מסמכים והוכנו עדויות שקר לוועדת החקירה. לפני חקירתו עבר אבריט בחדרו של דיין  שאמר לו כמה מילים, ניתן היה להבין שהוא ש/ותף למזימה, והור שקוע עד לצווארו בכרל הפרשה.

בן גוריון נתפס בעיני הציבור כנרגן ונקמן, יוקרתו לא החלימה מזה, ואז החלה ירידתו עד לסילוקו הסופי בשנת 1963.

כן זו היתה אחת הטלטלות שיראל עברה, אל נשכח את הצנזורה  שפעלה באופן גורף, לאסור את הפרסום. לבון התפטר (כמובן שנאלץ) בן גוריון הובהל בחזרה משדה בוקר ותפס את מקומו במשרד הבטחון.

שנים הרעידו ארבעת המילים  מי נתן את ההוראה?  את אמות הסיפים. הפרשה הפכה לפוליטית הממסד הפוליטי התפלג בין חסידי לבון, לבין חסידי ג'יבלי.

הצנזורה פעלה במלא המרץ, אסור היה לזהות את הדמויות הפועלות, לכל המעשים והאנשים ניתנו שמות צופן כגון "הפרשה"  "עסק הביש" "הקצין הבכיר"  "האדם השלישי" ועוד.

למי שלאר חי  באותם ימים,  זה נשמע כמו סיפור ריגול בלשי על כל ההרכבים, אך לא רבותי זה קרה  במציאות של שנות החמישים והשישים.