משה דיין

לדיין היה קסם אישי רב, הוא היה מסוגל להפעילו ולהפסיקו תלוי מי עמד מולו. הרטייה השחורה הפיראטית היתה הסמל המסחרי שלו.
הוא היה תלמידו ובן טיפחיו האהוב של בן גוריון, השקפתו היתה שהערבים לעולם לא ישלימו ולא יקבלו אותנו, כאשר הם מציעים שלום הם משקרים, ערבי אומר אמת כאשר הוא מביע רצון להשמיד אותנו.

היה הפכפך בדעותיו, רק חמור אינו משנה את דעותיו אמר, אך היה עקבי בקרש להשקפותיו הבסיסיות,  מרגע שקבל תפקיד צבאי, פתח בהתגרויות  אשר הוסוו כפעולות תגמול.

לשם כך הקים את יחידת 101 והפקיד אותה בידי קצין צעיר, שמו אריאל שרון, שביצע פעולות רבות, אך הנוראה מכולן היתה בשנת 1953  שישים גברים נשים וילדים שחזרו מעבודתם, קצרו אותם, במילה אחת מזעזע, (פעולה נאצית לכל דבר) זה נעשה כנקמה על הריגת אשה ובנה.

שרון התחבב על בן גןריון והפך בן בית אצלו. זה לא מצא חן העיני דיין  שרצה להיות הבן היחיד המפונק.

דיין גרר אחריו שערוריות רבות , הוא בז לכל החוקים, וכל תעלוליו נסלחו לו. רדיפ הנשים שלו היתה ידוע לכל, הוא ניסה לשכב עם כל אשה, חיילת עמדה וביקשה טרמפ, מכונית עצרה לידה ובה היה אלוף הפיקוד משה דיין, הציע לה להתרחץ בים בחוף עזוב,שם רחצו עירומים כביום היוולדם. רובן התמסרו בקלות, והרגישו מאד מוחמאות, מתשומת הלב שהיתה קצרה.

היה לו ידיד נעורים מנהלל, דב ירמיה אשר היה קצין בכיר בצבא, אך דיין ומצפון לא התחברו, הוא דאג לשלוח את ידידו לחזית הסורית, לא היו לו שום עכבות, הוא שכב עם אשתו של ירמיה, הוא הופיע במפתיע ומצא אותם במצב אינטימי, הוא היה אדם מוסרי וזועזע עד היסוד, שלח הוא מכתב זועם לבן גוריון, פטרונו של דיין,  בן גוריון ענה במכתב אישי, הוא הזכיר את פרשת החיתי, ומצא בה הקבלה, טען שדיין עשה רבות למען המדינה, ולכן קני המידה המוסריים אינם חלים עליו .

פרשת הרומן בינו לבין הדסה מור אשר כתבה ספר כנקמה על נטישתה. עוד פרשיה צעירה בשם אלישבע צ'יזס אשר ביקשה מדיין להתערב לטובת אחיה החייל שהסתבך בפלילים, הוא נענה, וגבה מיד את המחיר, הוא בילה איתה במקומות שונים, כשהוא מנהל מחדר השינה את עניטני הבטחון. אימה של אלישבע החביאה מכשיר  הקלטה מתחת למיטה, דיין נעאלץ לשלם סכום נכבד להשתקת הפרשה.

לשיאה הגיעה הפופולאריות שלו  אחרי מלחמת ששת הימים, אשר בה כולנו סונוורנו מיהירות, המנצח האמיתי היה רבין שהיה אחרא6י לתכנית המלחמה. אך הוא היה צנוע וסלד מיחסי ציבור דיין קצר את התהילה.
לגנרל בעל הרטיה הפיראטית היתה עדנה בשנים שבין ששת הימים ומלחמת יום כיפור , הוא חיבל בכל נסיון להסדיר שלום.

לדיין היה תחביב חפירות ארכיאולוגיות שלא היה חוקי (אך הוא היה מעל החוק) הוא ביקר אצל סוחרי עתיקות פלסטיניים, וקנה את הממצאים, כמובן לדרוש מחיר גבוה מהגנרל זה לא מקובל, כדי להגדיל את ערכם צירף אישור            שהם שייכים לאוספו של משה דיין, ומכר אותם בשוק העולמי במירים מאד גבוהים. הצעת חוק לאסור על שרי ממשלה, לעסוק במסחר בעת כהונתם, נדחתה בזעם. ברשותו נמצאו בביתו בצהלה ממצאים רבים ויקרים. אחרי מותו מסרה אשתו השניה רחל את כל האוסף של היה שלה, לרשות העתיקות תמורת מליון דולר  שבזמנו היה סכום עתק.

עזר שהיה גיסו אשר לא עשה חשבון לאף אחד, אמר בזמנו שהוא לא מעריך את דיין במיוחד. שדה ראש הפלמ"ח  אמר דיין הוא אדם מאד מסוכן.

ומלחמת יום כיפור, מי שוכח את חיוורון פניו של דיין, ואת מטבע הלשון בעל שלושת המילים חורבן בית שני.

כאשר טיילתי בדרום אמריקה, בארגנטינה ובאורגוואי  התנוססה תמונתו בכל שערי השבועונים, הגנרל בעל הרטייה הסקסית היה פופולארי גם מחוץ למדינת ישראל.

מה שמוניטין עושה לו לאדם, אם מקלפים היטב מסתתרת אישיות שונה לחלוטין ומתפוגגות כל ההילה והערצה.