דור תש"ח שעל כתפיו קמה המדינה

ברבים מבני הדור שלי היה מין תום שכזה, היו לנו המון חסרונות ומוגבלויות, צדיקים לא היינו, אבל היינו מין דור עשו לא קדוש אבל נאמן קצת שתקן עם הרבה עצבות וכח עשוי מאדמה מריח השדה, תיד שם כשצריך אותו, להילחם לעשות את מה שצריך לעשות, מתבונן אני היום סביבי אני לא רואה די מהתום הזה. כך אמר חיים גורי.

דור תש"ח גדל בצילן של סכנות מוחשיות ביותר, מאורעות תרפ"ט ומלחמת העולם השניה  היישוב היהודי עמד בפני סכנת פלישה,, גרמנית.ילדות ובגרות זו משלבים חוויה מעצבת בהתבגרותם.  

תנועות הנער היו המשך טבעי להתרחק מאנוכיות ומתחרותיות, להיענות לצרכי הארץ ולעמד לרשות הכלל.בפעולות שוחחנו על מעורבות חברתית הגשמה, הגנה עצמית, על היחסים עם הערבים, התנועה חיברה אותנו להזדהות של אמת עם גורל העם.

זו היתה מלחמה צודקת, ההבנה היתה שאם לא ננצח נחוסל, היתה זו גאווה של חיל חלוץ אוונגרד, לקחנו סיכון גדול שילמנון מי בחייו מי בגופו מי בצלקות נפשו.
ההיסטוריונים החדשים והשמאל הרדיקלי טוענים כי התחלנו במלחמהכמזימה לגזילת אדמות    מהערבים, זה עיוות האמת.
בשנת 1947 היה מאמץ פלסטיני   ערבי לכבוש בכח את שטחי היהודים ולהביא קץ על נוכחותם כאן, כאשר חבר המופתי הגדול להיטלר הסכנה הפכה למוחשית.

האו"ם הציע בשנת 1947 דו קיום, הנהגת היישוב הסכימה, הערבים גייסו את עוצמתם לפלישה שתבטל את חלוקת הארץ על ידי מחיקת המדינה. מפקדינו בחרו בחיים, היישוב ניצל מגורל השואה, במחיר כבד של הקרבנות שלנו, והנכבה שלהם.
טרגדיית הגירוש היא בחירתם הם יכלו להחליט אחרת, הגישה הדורסנית של הערבים היא שדחפה את ישראל למלחמה צודקת על עצם קיומה. בחירה זו היא טרגית לנו ולהם, היא נועלת את שני העמים באיבה ובקרבנות נוספים. הלאומנות הערבית לא חדלה עד היום לחפוש דרכים לחיסול  ישראל.

מה מיוחד בדור תש"ח?
בתכונת הצבריות הבלתי ממוסדת, חף מכל דמיון ליהודי הגלותי, או אפילו לדור האבות, נטוע בנוף זרימת החיים שלתוכם נולד, נושאים את עברם בגאווה, לא כהוריהם, במקום אתמול יש להם מחר.

תנועות הנער עיצבו אתוס שלם   מותר ואסור, נכון ולא נכון, יפה ומכוער, צורת דיבור, סגנון לבוש, היחסים שבינו לבינה. הרגשנו עצמנו כנסיכים חסרי פרוטה, אבל בעלי דם כחול, מתאר אברהם בלבן את נעוריו בקבוץ חולדה, תחושה משימתית ורוח אין קץ של מסירות והתמסרות  וזה היה החיבור בין תנועות הנער לבין הפלמ"ח אשר גרם לתחושת השתייכות עמוקה.

בעיני דור סוף ה-50 וה-60 הועמד דור תש"ח בפרספקטיבה היסטורית, תרבות הפולקלור העולץ והייחודיות החברתית, אלו שגרמו להערצה הם שבשפיעו על נער איכותי להתנדב ליחידות העילית, לסיירות לצנחניםלטייסת ולשייטת.
אלו שלא חוו את חווית החיים ערב המלחמה לא יבינו זאת, אי קטן מוקף בים של ערבים, החברה הישראלית איננה יכולה לוותר לאומיותה בזמן שהחברה הערבית נושפת בעורפה ללא הרף.

מה שמחבר את החברה הישראלית לארץ הזאת הוא הזכרון ההיסטורי, כחוויות מכוננות תופסות מקום מרכזי השואה ומלחמת העצמאות .
צריך להבין שהנכבה  יושבת לערבים על קרקעית הבטן מאז תחילת הסכסוך, ואצלנו חרדת הקיום וזכרון החורבן יושבים אצלנו כבר אלפיים שנים.

דור תש"ח מגיב בכעס (ובצדק) על ההיסטוריונים החדשים  המציגים את מלחמת העצמאות כחל ממהות קולוניאלית ראשיתה בציונות והמשכה בגירוש הערבים. והפקעת אדמותיהם, רבים מכירים בעוול הגירוש, אך היה זה כורח המציאות אשר נכפתה על היישוב, והאלטרנטיבה היתה אבדון גמור. מציגים הם את הערבים בדמות הטובים, ואת דמות היהודים כקלגסים זו תעמולה אנטי ציונית המונחית על ידי שנאה עצמית, אומר אהרון מגד, לא היתה שטיפת מח, תרבות כזו לא מביימים, ותחושות כאלו לא ממציאים, אנחנו חווים תחושת פגיעות אל מול האצבע המאשימה.

העולם הזה בו גדלתי אומר גורי, היתה בו נוקשות היה בו עיוורון, אבל הוא לא היה שקר, היינו שקועים כל הזמן בלבטים מוסריים, בנסיון לשמר על צלם.

וותיקי תשח נושאים כצלקת את מחיר האובדן, אנו חשים כי תכנית הלימודים וספרי הלימוד אינם עושים צדק עימנו, ממשיך מגד לא העבירו כיאות את הסכנה הקיומית שבה עמד היישוב, אם אינך מעביר את האווירה כפי שהיתה , הפחד מםני השמחדה, כאשר סובבים אותנו חמישה מליון אויבים שאנחנו מוקפים בהם,ומנסים לחסל אותנו, אם אתה לא מעביר זאת לא הצגת אמת היסטורית. ומוסיף חגאי הורוביץ, לא הוצגה מלחמת העצמאות כמלחמת קיום במידה הנדרשת ואת אווירת העליהום ואיך נקלענו למלחמה שהיתה יכולה להגמר בעוד מצדה. קשה היום להאמין לחוש ולהפנים כי היום יש לנו צבא חזק.

לכן אל מול מבטם של ההיסטוריונים החדשים , המלחמה הזו היא נעוריהם האבודים, חבריהם המתים, הם נושאים את המורשת על צלקותיה  בגאווה והשלמה.

בערוב ימיהם נדרשים הם    לא רק להתנתק מעברם , אלא כל מה שהיה תכלית לקיומם, הם לא ציפו שיציגו את ימי המלחמה הקשים בדימויים של רוע. לדעתם זה בטוי לאוטיזם רגשי,  פינוק וצדקנות העושים עוול לא רק לנעוריהם אלא למורשת  ההיסטורית של מדינת ישראל.