סוער.

לנדב ידידי

החורף סוער והברוש ניכנע  בפניו ומרכין ראש.

כמה אדירים הם איתני הטבע.

ואני ניזכר ועולה בי תמונה עגומה.

תמונה של מאות רבות של אוהלים

החורף בעיצומו והמים זורמים ומכסים את רחבת האוהלים מרטיבים  את השמיכות. הילדים רועדים והאמהות אובדי עצות.

זה לא סיפור. זה ארוע שקרה. כך קיבלה המדינה את עוליה  מארצות ערב.

ויהודים טובים באו לעזור. הביאו  מה שהיה בידם להביא  כי המחסור היה נחלתם של כולם.

ובקפיצה קדימה אל  המודרנה . לעיתים איני מבין את הקיטורים על מחסור, מחסור של עולם השפע  שלנו 

למי שחוו זאת קשה להבין.

אהבתי את השיר  שלרגע גלשתי עם גליו למחוזות אחרים

לנדב,    וגם  ליעקב,

החורף  הסוער  מורגש  במלוא  עוזו בשירך היפה !

חיכינו וחיכינו והוא  הגיע בשצף קצף-- כאילו פרץ  בכוחו

את  חומת  החום והיובש הקייציים.  

ולמרות  זאת ,ברוך  בואו!   רק  שירגיע  ויאט  את קצבו!

 

ולך, יעקב  תודה  על  דבריך  המעלים  זכרונות  מחורפים  קשים,,

בתנאים  הקשים, עם  קום  המדינה....כמה  חבל שהמקטרים

והמתלוננים  בימינו, אינם  מעריכים את  מה שיש(בדבריך "עולם  השפע").

תודה  לשניכם על  השיר  ועל  הפרוזה,           ומי  יתו  ולא  נחסר !!!

            כל  טוב!       ערב טוב   מעליזה

 















 

סוער.  יעקב.

בתחילת שנות ה50, יהודי עירק, אשתי (בת 5 ) והוריה, הגיעו ארצה, הם שכנו באוהל ברמת השרון. מספרת , חורף אחד סוער האוהל עף. רוחות חזקות תלשו את יתדות האוהלים. 

קיבוצים נרתמו לעזור לעולים. הם לקחו את הילדים הקטנים לקיבוצים לטפל בהם.

ההורים והילדים הגדולים סבלו מהחורף ומחוסר עבודה. חודשים חלפו עד שהמשפחה עברה להתגורר בצריף. 

האנשים התמודדו עם המצב הקשה, ולאט, לאט התקדמו.

הרב דברים השתנו מאז. בריאות ונחת, יעקב ידידי.

סוער.   עליזה.

עליזה היקרה, ברוך שובך. התגעגענו לכתיבתך, תגובותיך (חיוך).

אכן, החורף פרץ בעוז, חורף מבורך.

נקוה שלא יגרום נזקים, או חלילה, פגיעות בנפש.

השיר מבטא הרגשות של הבוקר.

תודה עליזה, תגובתך לשיר. (פרח).