רמיסת כבוד העניים לפרשת וישב

 
 
רמיסת כבוד העניים לפרשת וישב
"ואביון בעבור נעליים"(עמוס ב1)
בהפטרה של השבת הנביא עמוס מוכיח את העם לקראת חורבן בית המקדש הראשון על כך שהם עושקים את העניים עד כדי כך שאפילו את הנעליים של העניים לקחו מהם. הסמליות של הנעליים היא ההפרדה בינינו לבין האדמה דבר שקיים רק אצל בני האדם ולא קיים אצל שום יצור אחר.
גם בתקופתנו בשנים האחרונות ראינו אצל המוסלמים שזריקת נעל היא דבר מאד שלילי, בגלל הסמליות של הנעל. כשמנסים לחדד מהי הבעיה שהעשירים עושקים את העניים ודורשים מהם את מנעליהם, מתחדדת האבחנה שהעשיר מתייחס לעני כרכוש.  
בפרשה אנו רואים שהאחים מציעים להרוג את יוסף ובכך בעצם האחים עושים ליוסף משפט שדה ודנים אותו כשווה להם כבני אדם וכיוון שסרח(מבחינתם)והם כועסים עליו מגיע לו את העונש כביכול הכי חמור שיש. לעומתם יהודה מציע למכור אותו. לכאורה יהודה מציל את יוסף והעונש שלו הוא יותר קל, אך מצד שני יהודה מתייחס ליוסף כחפץ שניתן לסחור בו ולכן ההתייחסות שלו ליוסף הרבה יותר קשה כיוון שהוא מתנתק רגשית מיוסף כי יוסף מבחינתו הוא חפץ. גם בימינו ניתן לראות שני סוגי התייחסות לעובדים,  כבני אדם שווים כמו האחים, או כחפצים כמו יהודה.
 
אמיתי בן אהרון
בוגר תואר שני בתלמוד בר אילן
מרצה לסיפורי חז"ל