מחווה של יום הכיפורים

היה זה לפני יום הכיפור.הכנתי לו חולצה לבנה ומיכנסיו האהובים לבית הכנסת,למרות שאיני דתית,אני הולכת לומר |"יזכר"על כל ההורים הרבים שהיו לי.

היום במיקרה לא היתה לו שום ביקורת עלי.הלכנו יחד לבית הכנסת,השתדלתי ללבוש חגיגי,לא מצועצע מדי.הוא ראה את מבטי הגברים שנישלחים אלי ועשה עצמו כלא רואה.

החמאתי לו על מראהו ואיך שהוא ניראה יפה בחולצה הלבנה הזו.הוא כמינהגו,לא השיב לי מחמאה.למרות שכבר הייתי רגילה,לא התרגלתי.כאב לי.כמה שאני מתאמצת לשמח אותו,לעשות לו חיים נוחים,הוא אף פעם לא פירגן לי.כשאמרתי לו לפעמים"למה אתה איתי,הן אינך אוהב אותי"היה עונה לי"אלמלא אהבתי

אותך לא הייתי איתך"!

עכשיו ניכנסנו בשער בית הכנסת יחד.סיכמנו מתי אני יוצאת ומתי הוא יגיע הביתה.אמרתי לו שיבוא מתי שנח לו.ועליתי.

כשהיגעתי,עזרת הנשים המתה מדיבורים.כאילו לא באו להתפלל,אלא להחליף רכילות.לא היכרתי שם אף אחת.היבטתי מעבר למעקה על הציורים של האריות ושל שערי ירושלים והתפלאתי איך הצייר הצליח לתת עומק כזה לסימטאות העיר בציור.התחיל ה"יזכר".אחרי כולם התפללתי במיוחד על אבא שלי הנערץ,שהיה הגורו שלי כל חייו,הרופא הידוע,וביקשתי ובכיתי"אבא ,אני עושה הכל ביושר ובצדק,עשה שהאיש הזה,שאני כל כך משתדלת ,עשה שיאהב אותי ,שאהיה יקרה לו,כמו שהייתי יקרה לך"וביקשתי את השוכן במרומים שישמר על נישמת אבי.ה"יזכר" הסתיים ונחרדתי מיד שהונחה על כתפי מגבי.היבטתי לאחור,ושם עמד האיש שלי,האיש הזה שאליו ועליו התפללתי,עטוף בטלית וחייך אלי חיוך אוהב.ידעתי שאבא שמע תפילתי.מאז אותו היום האיש אהב אותי יותר ויותר מדי יום.בנותיו אמרו לי"מה עשית לאבא שלנו?הוא היה אדם כל כך קשה,ועכשיו הוא רך אתנו ומחייך השתנה לגמרי"

שנים עברו מאז,האיש הלך לעולם שאולי יפגוש שם את אבא,אבל המגע הזה על כתפי ,באותו יום הכיפור נישמר בבשרי עד היום כזיכרון אהבה .