שלשום חגגתי יום הולדת ואתמול הייתי בן 28

..... פתאום ניגשה אלי הנכדה ,זו שבעוד חודש ימלאו לה 15. בלי גינונים ובלי לשאול אם אני מסכים משכה אותי לרחבת הריקודים שם כבר היו יתר הנכדות וגם הבנות. לא עזרו המחאות שהגיל והתרגיל לא הולכים ביחד ביחוד שעברו כ-15 שנה מאז עליתי לאחרונה על רחבת הריקודים. המחאות לא עזרו ופתאום מצאתי את עצמי מפזז במיקצב הרוגש נע מיד ליד בין כל הנכדות הופך למרכז תשומת הלב. העניבה והז'קט מונחים כבר על הכיסא. ואני ברקיע השביעי .חה ,שכחתי את הCOPD ואת הגיל ויתר החולאים והדבקתי את כולם במיקצב המהיר. פתאום שמתי לב ששכחתי כמה עשרות שנים מאחורי וחזרתי להיות הצעיר הניצחי. וואו. איזו שימחה. הנכדות קפצו והקפיצו והבמה רעדה. ואני רקדתי , ניענעתי רגלים וידיים וחזרתי להיות בן 28 של שנות השישים.

לאחר שעה של השתוללות חסרת רסן עמדתי לנוח ליד המאוורר. שבסמוך לו ראי. ואז אמרתי לעצמי " יא אהבל , הגיל 28 הוא השתקפות שלך בראי. עכשיו שב בצד עם הגיל האמיתי"

אלא שלא כך חשבו הנכדות הם גררו אותי לרחבה עוד ועוד להוציא את טיפת המיץ האחרונה שנישארה לי. חה..אף פעם לא עמדתי במרכז הבמה כשמסביבי עדת צלמים שהנציחו את הרקדן הצעיר בן ה-28 ואכן כך הרגשתי באותם הרגעים.