אנשים שרוצים אדונים-לפרשת משפטים

בתקופתנו כשלאדם אין איך להחזיר חוב שלקח או דבר שגנב, יש סיכוי סביר שהוא ישלם את חובו בכך שיכנס לכלא.
בתקופת המקרא וחז"ל היה מקובל שאנשים שיש להם חוב ואין להם איך להחזיר אותו, הם נמכרים לעבדים על מנת להחזיר את חובם, הקדוש ברוך הוא נתן לנו את מצוות השמיטה שבה כל העבדים יוצאים לחופשי בניגוד לעמים אחרים. בפרשה שלנו מופיע מקרה בו אדם היה עבד ואמור להשתחרר לחופשי, והוא מבקש להישאר אצל אדונו. בפרשה כתוב לנו שאדם שרוצה להישאר עבד צריך לעשות טקס שבו אדוניו עושה לו חור באוזן ליד הדלת."והגישו אל הדלת..ורצע אדוניו את אוזנו"(שמות כא 6) לכאורה עוד טקס דתי, אך המדרש שמפענח את הטקס רואה את מעשה העבד באור מאד שלילי.
ולמה דווקא דלת? שעל ידי[בזכות הדם שעל]הדלת יצאו מעבדות לחירות[שפסח הקדוש ברוך הוא על הפתח,ולא נתן המשחית לבא אל הבית לנגוף. ומפני שהלך הוא ושיעבד עצמו מרצונו- תרצע אוזנו בדלת הרומזת לחירות.](ירושלמי קידושין א' ב'- מעובד מתוך אוצר המדרשים)
אנחנו רואים שלמדרש קשה מאד לקבל את זה שאדם מוותר על חירותו מרצונו, והוא קושר בין הטקס לטקס ביציאת מצרים שם עם ישראל קיבל את חירותו אחרי הרבה שנות עבדות.
אשמח לשמוע תגובות
אמיתי בן אהרון
בוגר תואר שני בתלמוד בר אילן
מרצה לסיפורי חז"ל
אמיתי איש יקר, אילו מגמת רשומה זו, הייתה לעניין את הקורא, על הערכים ומנהגים בתקופת המקרא, ודאי הקורא היה מוצא אותם מעניינים, אפילו מרתקים. אולם לפתח 'היום', דיון הבא לקשור 'קצוות' בין אז להיום, לשפוט אם הדברים צודקים, או לאו? ראה:("מקובל שאנשים שיש להם חוב ואין להם איך להחזיר אותו, הם נמכרים לעבדים").
או: ("אדם שרוצה להישאר עבד צריך לעשות טקס שבו אדוניו עושה לו חור באוזן ליד הדלת."והגישו אל הדלת..ורצע אדוניו את אוזנו"(שמות כא 6) לכאורה עוד טקס דתי"). ערכים, תפיסות ומנהגים של עמנו ושל עמים אחרים, בימי קדם, בתקופתנו, מנהגים וערכים אלה, נתפסים כיותר מהזויים. בלתי מתקבלים על הדעת,מנוגדים להגיון ולמוסר של היום.
לכן בשכלי הדל, קורא על מנהגים קדומים אלה, בתקופת המקרא, בבחינת קוריוז.
שבוע טוב, חודש טוב.