כשמפרסמים כאן בלוג
לא מספיק שקראתם, מין הנימוס להגיב ואין זה דורש מכם מאמץ יוצא דופן. מקלידים הכותבים מהגיגי ליבם
ולכותב זה מספיק חשוב והוא מצפה למשוב. וזה יתרון ע"פ העיתונות המודפסת
אחרת נשב ונדבר עם עצמנו (ובקרוב בגילנו, גם זה יגיע...)
הרהורים
הרהורים
ימים שעוברים נאספים לחודשים ושנים, זכור לי היטב את שחגגנו לאבי את גילו
וכעת כשהגעתי אנוכי לגילו,...
לקריאת הפוסט
אהובה שלי אנחנו נפרדים לצמיתות
הייתה נאמנות אמיצה בין שנינו, עשרות שנים ליוונו האחד את השני, השתתפת בכל חוויותי הלכת איתי באש ובמים, לא דיברנו אבל תמיד ידעת איך להתיחס למצבי רוחי.גם אני לא הזנחתי אותך לקחתיך עימי לכל מקום היית...
לקריאת הפוסט
ספירת מלאי זמנית
בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מהעולם."ילדות נערות בגרות צבא וזהו, החיים עצמם, ומה עכשיו ? יצאתי לעצמאות אישית והתחלתי לפרנס את עצמי...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
המשך כתיבה מהנה.
מסכימה בךדעתך- מודה באשמה.
אין חובה להגיב אם אין תגובה
הבלוגיה פתוחה לכל קורא
כמו הבלוגיה יש קבוצות של כותבי שירה וסיפורים וכן הפרלמנט של מוטקה
למה כל כותבות השירים והסיפורים מציפות את הבלוגיה? למה מגיע זעם הפילוג בין הימין והשמאל לבלוגיה? למה הופכת הבלוגיה לשק חבטות של בן 80 נשוי ? מה אין מספיק מכוני כושר שם יוכל לחבוט כאות נפשו? ואם מתעקש שישאר בתחומי הפרלמנט של מוטקה
אין חובה להגיב מהפה לחוץ ואם יש מה להגיב תקבל תגובה
אם תבדוק את סך התגובות הן מעטות ואלו שקשורות בשירים וסיפורים ברובן "לדעתי" משמימות
יש מעט רשומות שהן מעינינם של כל חברי הבלוגידה ואלו אכן מקבלות תגובות "יחסית"
לקצר את הסיפור אין שום סיבה לכופף את ידו של אף אחד לכתוב תגובה - רצונו הוא כבודו
ZOEI
ZOEI הגיבה, ולדעתי צדקה. אין כל חובת תגובה, רוצה מגיב, לא רוצה לא מגיב. לדעתי,
לנימוס אין כל משמעות בהקשר. נימוס הינו טכניקה, הבאה להוריד את רמת החיכוך, בעת
מגע בין אנשים, וזאת להקלת והנעמת המגע. עם זאת, בנוגע לכמות המגיבים כאן: כמות
המגיבים , בהכללה, הינה נמוכה, וכאשר מדובר בנושאים שהם בנפשנו, מבחינת הדיון
והמגע בם - העובדה אומרת, שלנו כחברה (אנחנו פרטיה), לא איכפת. איכפת לנו רק
מעצמנו, ולא מהאחר, הבא לביטוי בדיעותיו. זאת אומרת, שהחברה עלובה וירודה, וכל
שאנחנו מקטרים עליו, הינו "מהפה לחוץ". מצב זה הינו מצב הרסני, ואנחנו תורמים לו,
באי התייחסותנו. הדיון פה, אומר, שמה שבא לביטוי במוטק'ה, בהקשר, מורה עלינו
כחברה לא איכפתית לאחר, ואחר זה הינו אנחנו, כל אחד מאיתנו. על צורה זו של
חוסר איכפתיות, אנחנו משלמים ונשלם - בחיינו.
אין כלל מקום
חהההה
לנדב קשת ועפיפונה שמסכימים לדעתי, וגם לשישים החברים הנוספים שקראו את הפוסט ואיני יודע מה דעתם תודה. וכפי שכותבת zoei ...."רצונו הוא כבודו" כבוד הוא חלק ממערכת חליפין חברתית. כבודו של אדם נובע ממעורבות חברתית, מיכולתו לקרוא תיגר על אנשים אחרים, וצריך לכבד דעות של אנשים אחרים גם אם אינן מוצאות חן בעיננו. לעמיר, יש מין הצדק בדבריך אין חובת תגובה. "רוצה מגיב לא רוצה לא מגיב " בכל מקרה לדעתי כללי ההתנגות מקיימים קוד חברתי בלתי כתוב ולדוגמה : כשאדם שאינך מכיר אומר לך שלום ברחוב אתה עונה לו באותה הברכה, על אותו המשקל לדעתי תגובה לפוסט היא אמירת ברכה. ונכון שאין חובה לקרוא את כל שנכתב, אבל אם קראת תגובתך חשובה לפחות כמו הפוסט עצמו.
יום אחרי ים, זה לא היה מעולם.
הפוסט שלך מבורך בכך שהוא מעורר מודעות, שא ברכה.
לדעתי יש להשאיר תגובה בפוסט שקראת. גם אם התגובה תהיה קצרה בלחיצה על אהבתי. אחרת לא ידע הכותב אם מתיחסים לפוסטים שכתב.