בארץ הנמלים.

בארץ הנמלים.  25/03/2015

 חברים יקרים, בעקבות כתבתה של בנדיק, על ארץ יפן, בביקורי שם, כתבתי את התרשמותי מהביקור בארץ 'השמש העולה'. חושב ראוי לקרוא אותו שנית. (חיוך)  

הנמלה מסמלת את כל מה שאנו יכולים לתאר בדמיוננו אודות חריצותה חסרת הפשרות של הנמלה, למלא מטלות המצווות עליה. משימות אותן יעד לה יעודה במהלך תוחלת חייה. לעמול ללא לאות, למען השרדותה והמשך קיום המושבה הנמלית בתוכה היא חיה.  
בקן הנמלים קיימת חלוקת עבודה על פי צורכי המושבה. כל נמלה יודעת את תפקידה - תפקיד אותו היא ממלאת במיומנות לא מובנת, עד יומה האחרון, תוך כדי קידום משימתה מתחת פני השטח. סלילת נתיבי גישה מתחת ומעל האדמה. בניית 'אולמות' איחסון מזון ותאי רבייה לדור ההמשך. 

כדי לנהל אורח חיים זה, של עבדות מולדת, קיים משטר היררכי, בו סיווג מעמדות התואם את המשימות שעליהן למלא. החל ממשרתות המלכה... פועלות ניקיון... מטפלות האמונות על הזנת 'התינוקות' לקיום המשך שושלת הנמלית.... פועלות פורצות דרכים. 'מתכננות' מערכות איוורור, חציבת מינהרות. בניית 'גשרים' מעל מכשולים... אוספות ואוגרות מזון, המפרקות כל רמש הניקרה בדרכן, להופכו למאכל לעונות השנה. וגדודי צבא חיילים (לשון זכר) דורסני המופקד על הגנת המושבה הנמלית מפני פולש זר, ופעמים הוא עצמו פולש לטריטוריה לא שלו.  

נכון. כל האמור אודות עולמן המופלא של הנמלים, ידוע, ולא בא לחדש דבר. אלא לא תארתי שביקורי במזרח הרחוק, ביפן, שאנחת לפתע בארץ 'הנמלים האנושיות'. בה האנשים (כ 134 מיליון תושבים) דומים בחריצותם לזו של הנמלה. ואין זו הגזמה כלל. איש מן המערב המגיע לראשונה ליפן, מתרשם תחילה מן המשמעת, הסדר והניקיון השוררים בכל מקום אליו הוא מגיע. תכונה זו של יופי, סדר וניקיון, הינה טיפה בים התופעות 'הנמליות' המדהימות המתגלות אט, אט, ככל שהימים חולפים, לעיני הזר.  

יפן, ארץ לובשי המדים. מלבד אוכלוסיית 'הסניור סטיזאנט' (הגימלאים), ובנות יפן החמודות בלבוש מערבי, חצאיות מיני ונעלי עקב, ושלל קישוטים יפים, כל שאר האנשים, החל מילדי הגן, כולם לובשים תלבושת אחידה, שונה מזו של ילדי בתי הספר. ושונה מבית ספר אחד למשנהו. ים תלבושות וכובעים בשלל צבעים.  
שכירים לובשים מדים תואמים בציבעם וסמליהם המזוהים עם מקום עבודתם. (מתנצל על ביטוי שלא בא לפגוע) 'עדרים', 'עדרים' לובשי מדים, על פי הקולקטיב אליו הם משתייכים. סקטור הפקידים, חליפה כהה אחידה. חולצה לבנה, עניבה כהה, ותיק מנהלים (גם אם הוא לא מנהל) ואמברלה (מטריה) שקופה, (בעונה זו של תחילת חורף גשום), סימן למעמדם הפקידותי.  

שוטרים. מאבטחים. נהגי מוניות. פועלי ניקיון. שומרי ושומרות סף בחניונים, בתי מלון, מרכולים, ניצבים הם, על משמרתם. עמידתם ערנית נכונים לכוון ולעזור למי שפונה אליהם, לרבות למבקר הזר בארצם. כולם לובשי מדים, חדורי מוסר עבודה. ולא ייראה איש ברחובות העיר מתהלך בטל. כולם ממהרים בהליכתם להגיע אל יעדם..... 
יש גם הומלסים (חסרי בית) אך הם לא ישנים בסימטאות אחוריות, או מדרכות העיר. אף הם (סביר להניח, בפיקוח השלטונות) מתנהגים כאילו היו מאוגדים באגודה. רובם ישנים באוהלים קטנים זהים,  מחנה אחד גדול, מקובצים תחת תיקרות קומות עמודים של בניינים רבי קומות, מוגנים מפני הרוח והגשם.  
יפן שונה בתרבותה ומנהגיה ובקוד החברתי שלה, ממדינות המערב בהן ביקרתי. האנשים היפנים ידידותיים, אדיבים שופעי מחוות אצילות וקידות מעוררות הערצה. (קשה להבין כיצד עם אדיב וידידותי כל כך, התנהג באכזיות כלפי מדינות שכנות אותן הוא כבש במלחמת העולם השניה!?). ותהייה על צייתנותו, לא לסטות ממסורת אבותיו. כמו פניה המסתוריות של גיישה אמיתית הצבועות לבן, ומעמדה הגבוה בחברה היפנית.  
לצד הפגודות והמקדשים הבודהיסטים והשינטואיסתיים (שתי דתות עיקריות עתיקות של העם היפני), דבקותם האובסיסיבית לחקות את מדינות המערב, בלבוש ובארכיטקטורה המודרנית. בבניית ערים גדולות נאורות בסיגנון מערבי.  

המבנה הטופוגרפי של ארץ יפן, דומה לתולעת ארוכה וצרה, זקורת צואר, מוקפת ים מכל עבריה.
רוב שיטחה הררי. עשיר נופי טבע מרהיבים. הרים, יערות, אגמי מים מתוקים, משתרעים לאורכה ולרוחבה של יפן. ודלה מאוד בשטחים חקלאיים. 
עיקר כלכלתה של יפן, מבוסס על יבוא חומרי גלם, ויצואם כמוצרים מוגמרים ברחבי העולם.  

בני אדם על פני הגלובוס, כפופים למגבלות טופוגרפיות באותו חבל ארץ בו הם חיים. על מנת להתגבר על מכשולי הטבע הנצבים לפניהם, האדם חוצב מינהרות ובונה גשרים מעל המים.
העם היפני בשקדנותו וחריצותו בדומה לנמלה, (התרשמות שלי בלבד) עולה בתושייתו ורעיונותיו, על כולם. אם בהזזת הרים! (לא להאמין), הטיית נהרות ממסלולם, ובניית ערים גדולות מודרניות. כמו - טוקיו- אוסקה- טקיימה- קיוטו- נרה- הירושימה- נגסקי. (עוד ערים אותן לא ידעתי). ערים צפופות, משופעות מפעלים טכנולוגיים עתירי ידע, ובנייני משרדים, גורדי שחקים.
 
רעידות האדמה הפוקדות מעת לעת, את אדמת יפן, תופעות קשות איתן מתמודד העם היפני בידע רב. מלבד רעידות אדמה, אין שום גורם טופוגראפי העומד להם למכשול. לא הים הסוגר עליהם, ולא נהרות, אשר מעליהם פרושה תשתית תחבורתית אדירה, לנסיעת רכבות (כמו הבוּלֶט - רכבת קליע) מהירות, וציי כלי רכב המתגלגלים לאורכן של אוטוסתרדות אדירות, הבנויות מכמה מפלסים, מעל המים, מדהימות בתכנונן ההנדסי, יוצרות רצף תחבורתי יבשתי, המקשר בין צפון ודרום, מזרח ומערב המדינה. 

אוטוסטרדות כעורקי תחבורה עיליים, ומינהרות תת קרקעיות, בנויות בתוך הערים הצפופות, ובמרחבים, המחברות בין עיר לעיר, וישוב באשר הוא. 
גם הרים נישאים לא עומדים למכשול, דרכם ובתוכם חצובות אין ספור מינהרות ארוכות, וכבישים רחבים סלולים מוארים, כדי לחצות בתוך בטן ההר, ולהגיע אל מחוז חפצם. 

יום אחרון בעיר אוסקה. ליבה התעשייתי הפועם של יפן. שעות אחרונות פנויות לסיור בקניונים ובפסז'ים הצבעוניים של אוסקה. עד רדת הלילה בטרם נָשִׂים פעמנו אל נמל התעופה, לשוב לארץ, אף הן חולפות חיש... 
עליה למטוס 'אל על'. מטוס הבית... טיסה ארוכה מעל מדינות אסיה, בחזרה הביתה. 
בליבי מתנגן שירו של יהורם גאון: 
/הייתי בפריז וגם ברומה 
ראיתי כל שבעת פלאי תבל 
בקוטב הצפוני וגם דרומה 
אך אין כמו ארץ ישראל/...  ארצנו הקטנה היפה.