הנערה...
חייל הייתי. ובעצם אפילו טירון.
רבקה, היתה חיילת בבסיס. אני רואה אותה היום בעיני רוחי:
נעה בהליכה המלכותית שלה, באופן טבעי ובבלי דעת.
תמירה, עם רעמת שיער חום שופע, שפתיים חושניות אדומות.
שחומה היתה, מאם תימניה ואב יוצא גרמניה. משאת נפשו של כל גבר...
ומי אני טירון נקלה שתהא לו גישה או דיבור אל חיילת כלשהי בבסיס...
והימים, ימי חגים. אני כטירון כמובן הוצבתי בכל התורנויות האפשריות. תורנויות כפולות ומשולשות בו זמנית.
- איך אפשר? שאלתי. אתה עוזר בכך לוותיקים לצאת הביתה לחג.
תקבל פיצוי..
הבלגן חגג (אבל זה כבר סיפור ארוך אחר..) ותוך כך מצאתי עצמי בערב, משוחח עם התורנית במרכזיה, שהייתה, כן כן אותה רבקה. את הלילה העברתי בחברתה במרכזיה ("מחוץ לתחום" היה כתוב על הדלת)
איזה לילה.........
אני זוכר את עצמי בבוקר, בצאתי מהמרכזיה, אומר לעצמי: מחק את החיוך הדשן הזה מיד שמא תפגוש מישהו עכשיו.
- - - - - - -
זמן קצר אחר כך העבירו אותי לבסיס אחר.
אז לא היו סלולרים וגם טלפון בבית לא היה!
ואת כתובתה שכחתי לבקש.
טלפונים בין בסיסים היה קשה מאד לביצוע לחייל פשוט כמוני.
הקשר נותק.
היום אני מרבה להרהר בה. האם היו הדברים כך או שאני מיפה את הסיפור? אבל אני עדיין רואה אותה בדמיוני...
ספטמבר 2013.
זיכרון אחד ענוג שמור בלב...
כמו מילות השיר:
'על ציר השנים
צועד לבד...
מסע חדש מתחיל
בלעדיה... היא
בלעדיו הוא...
מעבר לעת והמקום
על ספסל בשדרה
יושבת... חושבת..
צבע ים עיניו, זוכרת
זיכרון אחד נותר
לנצח....
אולי ככה רבקה, חשבת עליך גם.
שבוע טוב. מ-ם ידידי (חיוך ) נדב.
יש לך זיכרונות שמשמחים אותך עד היום.....
זה מספיק .
השם לפחות דומה, ריקי=רבקה לא כן?
אולי יעלה בדעתך לספרו פעם...
(אפשר להשמיט פרטים מזהים ואפשר גם לייפות את המציאות).
חלק מהן אפשר לשחזר וחלק להחיותן
כמו שכתב יענקלה יש מדור לחיפוש במוטקה
אם אתה יודע את השם זה יותר קל
מה שלא תעשה בהצלחה רבה
לראות זכרונותך כיצד עולים
באיזה חן בכתובים משתרעים
אנא המשך בכתיבתך המרעננת והיפה
החברים כאן מתבשמים מכתיבתך
אהבתי מאוד חבר
אני ממתין להמשך
מאחלת לך המון שמחה ואהבה ושהחיוך הדשן יתלווה ויהיה חלק ממך בחייך .